"על האשה לבנות את החברה בצלמה" - 1962

"על האשה לבנות את החברה בצלמה" - 1962

נאום שרת החוץ גולדה מאיר בפני באות הסמינר למנהיגות בקהילה

17.7.1962-10.8.1962

חיפה

מרכז "כרמל" (בשנים אלו היה שמו "המרכז להכשרה בינלאומית לשירותי קהילה")

מרכז כרמל ע"ש גולדה מאיר, הוקם ב-1961 על ידי גולדה מאיר ומינה בן צבי באמצעות מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי), סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל, המופקדת על גיבוש, הובלה ויישום של מדיניות סיוע החוץ של מדינת ישראל, ומשרד החוץ, על מנת לעזור ולהכשיר נשים בקהילה במדינות החדשות באסיה ובאפריקה.

 

חברים, אני מאוד שמחה, יותר ממה שאוכל לומר, להיות נוכחת בפתיחת הקורס.

אני שמחה לראות כל כך רבים מכם, מייצגים כל כך הרבה מדינות. אני שמחה שחברה יקרה שלכם, שלנו, ואני יכולה לומר – שלי אישית, אינגה תורסן, שרת הרווחה השוודית, נמצאת כאן.


שרת החוץ גולדה מאיר (מימין) ואינגה תורסן, שרת הרווחה של שוודיה במרכז כרמל

הייתי אורחת של ממשלתה ושל עמה לפני קצת יותר משנה. השנים [כך במקור] הנפלאות שביליתי בארצה עדיין רעננות בראשי ואני נזכרת בשוודיה כמדינה אידיאלית שאליה כדאי לשאוף - בעבורנו, המדינות החדשות של העולם. שוודיה הגיעה למה שכולנו היינו רוצים להעתיק ולהגשים. לחברינו כאן וגם לישראל יש דרך ארוכה לעבור עד שנגיע למשהו קרוב למדינה שלך, אינגה, אבל אנחנו ננסה.

העובדה שאנחנו כאן יחד, מוכיחה יותר ממילים ונאומים שזה עולם אחד ושמצפונם של אנשים בעולם מתקרב יותר ויותר להכרה הפשוטה בכך.

המדע עשה דברים שיהיו לתועלת כולנו. הוא יכול להיות גם הצער של אנשים רבים. פיתוחים מדעיים צמצמו מרחקים, לדוגמה. אין שתי מדינות שרחוקות מדי אחת מהשנייה. מרחקים שלקח בעבר שבועות וחודשים להגיע אליהם בהפלגה, התקצרו משמעותית היום. לא ידענו הרבה אחד על השני, היינו מרוחקים פיזית. לא יכולנו להגיע במהירות ממקום למקום.

היום, תודות למדע וההתקדמות הטכנולוגית, מהפכה נוצרה בדיוק בזמן שבשבילנו, המדינות המתפתחות הצעירות, נהייה חיוני להיות אחת ליד השנייה. לבקר אחת את השנייה, ללמוד אחת על החיים של השנייה, לא רק מספרים והרצאות, אלא גם על ידי חיים בקרב תושבי המדינה, לראות את חייהם בעיר ובכפר, את הבריאים ואת החולים ואת שירותי הבריאות.

אז לא פלא ששוודיה בצפון אירופה, מיוצגת כאן, בקורס הזה שאנחנו עורכים בישראל בעבור נשים מאסיה ומאפריקה.

אבל המדע יכול גם לעכב את הפיתוח בארצותינו אם אנחנו לא מבינים איך לנצל אותו. אילו מדינות מרוויחות מהתקדמות טכנולוגית קיצונית? מדינות מפותחות מרוויחות יותר מהמדע, שכן הן יצרו את הקדמה הטכנולוגית.

אנחנו, המדינות שרק מתחילות את חיינו העצמאיים, לא ירשנו התפתחות כזאת, ונצטרך להתחיל עכשיו. והשאלה היא, האם נעשה כל דבר אפשרי, ולפעמים כל דבר לא אפשרי, כדי להדביק את הפער, איכשהו, עם המדינות המפותחות מדעית. לא נרצה להרגיש שוב שיש מדינות שנותרו מאחור, מדינות עצמאיות ועמים עצמאים, בזמן שמדינות אחרות מתקדמות טכנולוגית ומדעית.

ואנחנו? אנחנו עצמאים. אף אחד לא שולט בנו יותר. או לפחות, אלה שעדיין אינן עצמאיות יודעות את התאריך שבו יהיו, ואלה שאינן יודעות את התאריך, יודעות שקרוב היום שיהיו עצמאיות. יש פה חברים מקניה. כל העולם וגם אזרחי קניה יודעים שהתאריך אינו רחוק.

אנחנו, העמים העצמאים, לא צריכים לפגר בהתפתחות והקידמה המודרנית.

רובנו נלחמנו על עצמאותנו וניצחנו, כל אחד בדרכו. ואלה שעדיין אינם חופשיים, המצב העולמי היום הוא ששום כוח אינו יכול לעצור עם מלהיות עצמאי. זה עידן העצמאות לכל העמים, והעצמאות בוא תבוא.

אבל לאחר מכן, קיימת הסכנה שנתפתה למצב שבו השמחה הגדולה בעקבות חגיגות העצמאות תביא אנשים לכדי חשיבה כזו: "עכשיו הכל מאחורינו, השלטון הזר הלך, אנחנו בזכות עצמנו, לא צריך לדאוג יותר".

זהו נזק גדול מאוד שיכול לקרות לעם המשוחרר. שמעתי הרבה ממנהיגכם נואמים, וכולם תמיד אמרו לעמם: "זכרו שעצמאות היא ההתחלה, היא לא הסוף".

ויש עוד סכנה שאורבת לנו: יש הרבה חוסר שוויון בעולם, ומי יודע טוב מכם ומאיתנו מהי אפליה? גם אנחנו וגם אתם עברנו אפליה. אתם בגלל הצבע ואנחנו על רקע דת וגזע. אבל בתוך המדינה העצמאית, אסור שיהיה חוסר שוויון. אם קבוצה אחת בעם תחיה טוב יותר, תשלח את הילדים לבית ספר ותהיה בעלת גישה למדע ולידע, וקבוצה אחרת תישאר מחוץ לכל זה, אני לא יכולה לחשוב על טרגדיה גדולה מכך.

כל זמן שאנחנו ואתם נשלטנו על ידי אחרים, היה מעין סיפוק ביחד עם כל הסבל: "זה נכפה עלינו על ידי זרים, על ידי אנשים אחרים, אנחנו לא אחראים", אבל עכשיו אנחנו ברשות עצמנו או שבקרוב נהיה.

כולנו צועדים לעצמאות, חלקנו עברנו את השער וחלקנו עומדים להיכנס בו. זה יהיה נורא אם במדינה שלנו יגדלו ילדים ללא חינוך, ללא שירותי בריאות, עדיין יהיה אי שוויון ועדיין תהיה אפליה. אם לאנשים שחיים בבירה או בערים הגדולות יהיו בתי ספר ואוניברסיטאות לילדים שלהם ולאנשים בכפרים ובפריפריה, האנשים המגדלים את התירס יישארו בורים, והאמהות עדיין לא יידעו לקרוא ולכתוב. בדרך זו, יהיה דור חדש בור ונטול חינוך במדינתנו החופשית וכולנו נשב ונמחא לעצמנו כפיים כי יש לנו מדינה חופשית.

האם זה יהיה מספיק? עצמאות היא הדבר הכי גדול שאנשים יכולים לשאוף אליו ולנצח. אבל זה גם משהו כל כך גדול ומפחיד שחס וחלילה שלא ננצל את זה או שלא נדע מה לעשות איתו. אנחנו צריכים להיות אנשים חופשיים, ובן אדם שלא יודע לקרוא או לכתוב הוא לא חופשי. ילד שגדל ואינו יודע לקרוא ולכתוב, אינו ילד חופשי. אמא שרואה את ילדה חולה, ואין לה רופא לקרוא לו, ולא בית חולים לשלוח אליו את הילד, היא לא אמא חופשייה. היא בוכה, לבה נשבר בעקבות הכאב שחווה הילד, או חס וחלילה מותו. בשעת צערה, היא תלחש: "מה עוזרת לי עצמאות המדינה, ילדיי מתו ללא עצמאות, והם מתים גם עכשיו".

אני חושבת שזו המשימה הגדולה של העצמאות. נכון, אנחנו שמחים בזמן הכרזת העצמאות, זו שעתה הגדולה של המדינה ובחייהם של אנשים, אבל למחרת יש יום עבודה, עבודה קשה ואידיאליזם עז.

נלחמנו על העצמאות, שלחנו את בנינו ובנותינו להילחם, ולא כולם שבו. פעם הייתי צריכה לבוא לאמא בישראל עם הבשורה על מות בנה, והיא אמרה: "גולדה, אם הוא היה חי היום, הייתי שולחת אותו שוב". היא שילמה מחיר כבד על העצמאות, אנחנו חייבים לה את שגשוג הארץ הזאת, ובמדינה של כל אחד מכם שלכל אחד במדינה תינתן הזדמנות לחיים בכבוד.

מאז שנולד, כל ילד זכאי לדרוש מהחברה שבה הוא חי שיהיה בריא ויקבל את האפשרות לקבלת חינוך וידע. כי עצמאות היא לא למעטים, אלא לכולם.

לא חייבים להיות פמיניסטים - וגם אם כמה מחבריי הישראלים לא אוהבים את זה, אני אינני אחת כזאת – כדי לומר: כלום לא יקרה, בכל התחומים שהזכרתי עכשיו ובעוד הרבה אחרים, ללא השתתפות אקטיבית של הנשים. היא האם וראש המשפחה, היא מגדלת את הבנים והבנות שלה ויש לה זכות לדרוש שתהיה להם הזדמנות שווה. היא חיה בחברה, היא יכולה להשפיע על אימהות אחרות וגם על הילדים שלהם. מה שהאישה בחברה החדשה רוצה, כך יהיה. עליה לבנות [את החברה] בצלמה.

אתן נשים בנות מזל. הייתי בכמה מהמדינות שלכן, ותמיד שמחתי לראות את המקום שהנשים תפסו, למשל, בחברה האפריקאית, אני לא חושבת שזה קשה עבורכן לצאת מהמעגל המשפחתי או מהשבט שלכן, אל הקבוצה הרחבה יותר כדי שלמשפחה יהיה יותר מהילדים שלך.......הקהילה, השבט, כל האומה צריכה להיות עכשיו המשפחה של כל אם, וכל ילדי האומה, צריכים להיות ילדיה. זה מה שהעצמאות צריכה להביא.

יש להביא בחשבון את רצונן של הנשים. האם היא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם נשים אחרות בכפר? האם היא תעזור ותשפיע על הגברים לשתף פעולה ולא לעבוד כל אחד רק בשביל עצמו?  בחקלאות מודרנית האיכר לא יכול להיות נחשל. הוא מייצר דברים חיוניים, לצריכה ביתית או לייצוא, זה יכול להיות קפה, קקאו או פירות. הוא לא צריך להיענש בגלל שהוא עושה את העבודה הקשה או חי רחוק בכפר קטן, וגם לא ילדיו או משפחתו.

הפתרון הוא לא להעביר אותו לעיר הבירה. לא כל העם יכול לחיות בעיר הבירה. גברים ונשים אידיאליסטים, אינטיליגנטים, שהיה להם היתרון וההזדמנות ללמוד, צריכים ללכת לכפר הקטן. צריכים לחיות ולעבוד עם האיכרים בכפר, וללמד אותם, ולהביא להם את בשורת העצמאות והסולידריות האמיתית.

נהוג לומר שבשדה הקרב יש חברות אמיצה בין אחים לנשק, אבל אין תשוקה להילחם. גברים ששבו מהמלחמה תמיד דיברו, ספרים ושירים נכתבו על האינטימיות והסולידריות של גברים במלחמה. תודה לאל שאנחנו לא צריכות להילחם. הקרב שלנו הוא לחיים. בתוך המדינה אין אויבים, כולם חברים. חייבות להיווצר אותה אינטימיות, סולידריות ואידיאליזם לבנות ולא להרוס.

היום השתתפתי בטקס הענקת תואר של כבוד מהטכניון שלנו לאדם שאני רואה בו אחד האנשים החשובים בעולם, הנשיא של חוף השנהב. אני מכירה הרבה מחבריו, הרבה מהנשיאים שלכם, הרבה מחברי הממשלה שלכם... אני רוחשת אליהם כבוד רב. הם אנשים נהדרים, אידיאליסטים המחפשים את הטוב ביותר למדינתם. אבל עם כל הכבוד אליהם... ואם הם היו פה, הייתי אומרת להם כך, ואני חושבת שהם היו הראשונים להסכים עם זה...בלעדיכן, הנשים, הם יכולים לעשות מעט מאוד, אם בכלל. אני הייתי חברה בממשלת ישראל מתחילתה, ואני חושבת שיש לנו ממשלה מצויינת, אבל כל חבר בה, ידע מן ההתחלה... וכולנו יודעים קולקטיבית, שהממשלה לבדה, לא משנה כמה היא טובה, לא יכולה לעשות הכל לבדה, היא יכולה לעשות רק ככל שהעם רוצה. ממשלה טובה או רעה, צריכה להישפט לפי הקריטריון הזה בלבד: האם היא מסוגלת לגרום לאנשים לעשות מה שצריך לעשות למען המדינה? מה יכולים עשרה, 12 או 16 איש בקבינט לעשות? להחליט החלטות, למצוא פתרונות... זה הכל. אבל בשדות, בערים ובבתי הספר זה הגברים והנשים הם שצריכים לצאת ולעשות את הדברים...ואם האומה היא לא אידיאליסטית אלא אנוכית ואם זה לא ברור מהי עצמאות, אז זה אבוד, לא משנה מי הם השרים.

אני משוכנעת שבספרי ההיסטוריה, הזמן או העשור הזה שבו אנחנו חיים יהיה בוודאי המזהיר ביותר בתולדות האנושות. בעבר היו רעיונות גאוניים, מהפכות, מעשים אציליים, תנועות ואנשים גדולים מהחיים. אבל עכשיו העמים הסובלים נהיים חופשיים, עצמאיים ושווים לשאר האומות. זה העידן שלכם, ורק מי שמכיר את עומק הטרגדיה שסבלתם, יכול להיות חברכם.

אני מייצגת את העם שידע טרגדיות: היה מספיק להיות יהודי...לא היית צריך לעשות משהו אחר, להרוג או לגנוב, פשוט היית אשם בפשע הנתעב רק על ידי היותך יהודי. כך גם להיות אפריקאי, יכולת להיות אדם מצויין, אבל נולדת בגזע הלא נכון... ולכן סבלת מאפליה, סבל, השפלה. אתם ואנחנו, שאחרי מלחמת העולם השנייה צעדנו יחד לעבר החופש, העצמאות, השוויון, יכולים להרים את ראשנו גבוה בין עמי העולם... אנחנו שווים. אף אחד לא יוכל להשפיל אותנו או אתכם כי אף אחד לא יתן להם.

ישראל היא מדינה קטנה ועניה. חלק מארצותיכם גדולות ועשירות, חלק לא כל כך.  אבל זה לא משנה אפילו במעט. אנחנו חופשיים, ולחופש הרוח אין מגבלות והוא אינו תלוי במשאבי טבע או בעושר. הוא תלוי בלבם ונשמתם של האנשים. כשהאנשים אומרים: אנו חופשיים...רוחם חופשית, ואף אחד לא יוכל לשעבד אותה יותר. גורל ארצנו בידינו. יהודי אדוק אומר תפילה שלוש פעמים ביום. אני מוכנה להתפלל 13 פעמים ביום, 33 פעמים ביום כדי להציל אותנו מהנורא בכל האסונות: שלאחר שידענו לנצל את ההזדמנות ולזכות בחופש ובעצמאות, שעליה שילמנו לפעמים בדם ילדינו, שחס וחלילה לא ננצל זאת לטובה, שניתן לשעה אחת לעבור בלי להקדיש הכל ואת עצמנו לרווחת עמנו.

הלוואי שתמיד נהיה מודעים ונזכור שזה לא מספיק שאנשים מועטים יהיו מרוצים מאיכות חייהם הגבוהה. זה חייב להיות כל האנשים, כל הילדים. פחות מזה הוא לא טוב מספיק. אם הגעתם הנה, אני מניחה שמה שהביא אתכם הוא עברנו המשותף, אולי הרגשתם מרחוק שלבם ונשמתם של האנשים בישראל, מלאים באהבה ובמסירות ובידידות אמת לעמים באפריקה ובאסיה. אני מקווה שתקחו את הרגש הזה איתכם הביתה.

אם יש משהו שעשינו, משהו מניסיוננו, שיכול לעזור לכם להתמודד עם הקשיים שלכם, תהיה לנו זו זכות וכבוד לחלוק אותו איתכם.

אני מאחלת לכל אחת בנפרד ולעמה, ולכולנו, חיים של סיפוק אמיתי שנובע מהידע שכל אחת מאיתנו קיימת לא רק לעצמה, אלא, למזלנו הטוב, לנקודה שבה עמה יהיה עצמאי, ושתחלוק את חייה במלואם עם עמה ועם כל העמים של יבשות אפריקה ואסיה. בדרך זו, אתן ואנחנו, נתרום לשלום ולאושר של האנושות בעולם.

 

תרגום מאנגלית: אלה קוה-הילס

חדשות ועדכונים

היו שותפים בהנצחת גולדה מאיר ז"ל To support our mission please donate לחצו לתרומה לעמותה >
Donate
X