בן גוריון קורא ממכתביו לגולדה

בן גוריון קורא ממכתביו לגולדה

מתוך אירוע חמישים שנה לעליית גולדה מאיר לארץ ישראל - אירוע בקיבוץ רביבים, 1971

חברים יקרים, קיבלתי הבוקר מחבר יקר שלי מספר מכתבים שנשלחו אחד לאבא אבן בעניין גולדה, ושני מכתבים שנשלחו לגולדה על ידי. אקרא מן המכתבים האלה ואקדים רק מילים אחדות לעצם העניין של הנהלת הדברים.

אני הייתי מוכן להעמיד שני תנאים שחברים הטילו עלי להקים ממשלה ולעמוד בראשה. תאני אחד שלא היה מקבל בעולם, אבל לא היתה התנגדות בתוכנו, וזה שיהיה חוק אחד לגבר ולאשה, והוא שלא רק גברים יהיו בעלבת'ים על המדינה אלא גם הנשים. אשה יכולה לקבל אותו התפקיד שמקבל גבר. לזה, נדמה לי לא היו הרבה מתנגדים מלבד הארוקים, שבשבילם זה היה משונה, כי בתלמוד כתוב: כל המלמד בתו תורה, כאילו מלמדה תפלות. זה לא אומר שהיא לא צריכה ללמוד, אלא אסור לאבא ללמד את בתו תורה, אם הוא מלמד אותה, כאלו הוא מלמדה תפלות. והדבר השני היה דבר שהוא מקובל בהרבה מקומות, אבל בעם היהודי, ביחוד בעם היהודי של ימינו, שבגורלו עלה שהתחדש מדינה יהודית אחרי אלפיים שנה, זה לא היה מקובל, וזה שחייל יש לו כל הזכויות של אזרח אחר, מה שמותר לכל אזרח, מותר גם לו.

זה לא מתקבל אצל עמים אחרים, עמים יותר נורמליים, אבל אצלנו, שלא חיינו חיי ממשלה, יותר מאלפיים שנה, אז היו רבים, לא ממפלגה זו או אחרת, אלא ממפלגות שונות, גם ממפלגה שאני הייתי חבר בה ושלא הייתי חבר בה, אז לא קיבלו את העניין הזה, אבל אני העמדתי את שני הדברים האלה כתנאי, תנאי לקבל על עצמי תפקיד שחברים יטילו עלי: להקים ממשלה ולעמוד בראשה, א) שלא יהיה הבדל בין גבר לאשה, אותן זכויות, ב) חייל יש לו כל הזכויות של אזרח, מלבד הנהלת המלחמה, שזה רק הוא יכול לעשות את זה, אבל הוא אין לו דעה והוא מוכרח לעשות מה שמצווים עליו לעשות. לא רק החייל הפשוט, גם ראש הצבא, המפקד העליון של הצבא, שהוא מקובל כאיש היודע יותר מכולם לעשות מלחמה, והוא חייב לקבל פקודות, אם הוא מתנגד לדבר, הוא מתנגד, אבל הוא מוכרח להוציא לפועל. זה מתקבל בכל דמוקרטיה, אבל עמנו לא היה רגיל לחיים מדיניים מאות בשנים, ולכן היו רבים, היו וגם אינני טועה, עוד ישנם, כאלה שיש להם דעה אחרת, אבל לאט לאט בכל זאת זה נתקבל בממשלה והממשלה הנבחרת הראשונה. יען כי היהת ממשלה לפני הנבחרת, יען כי היינו מוכרחים להקים ממשלה כ---האנגלים היו פה, ב-14 במאי, אלה היו שני הדברים, חלק אחד שאשה יכולה לקבל שיווי זכויות כמו גבר, וגם פה היו דברים שלא נתנו לקיים את זה בשלמותו, גם עד היום הזה, ודבר שני =, שחייל יש לו כל הזכויות של כל אזרח, אבל בנוגע לתפקיד שלו המיוחד, שרק חייל עושה זאת, הוא צריך למלא פקודה אבל אין לו שום דעה, וגם אם מה שאומרים לו לעשות הוא לא טוב, הוא חייב לעשות את זה.

אני הקדמתי את זה לעניין שני המכתבים. ועכשיו אקרא אותם בלי שום פירושים. אם כן, המכתב הראשון שלא כתבתי לגולדה, אלא כתבתי לאבן על גולדה: "מגיעות אלי ידיעות מצדדים שונים על המעמסה הכבדה שמוטלת על גולדה. אני יודע שבריאותה איננה בדרגה העליונה. יש לעשות שלא תעבוד למעלה משיעור, גם אם זה נחוץ למגבית". היא נשלחה אז למגבית לאמריקה. "גולדה חשובה לישראל יותר מכמה מיליונים דולרים, ולכן תעשה כמיטב יכולתך שלא תעבוד בפרך, ותנוח קצת בימי שהותה באנגליה". המכתב הזה וגם שני המכתבים שאני אקרא אחרי זה, נעו אחרי מערכת סיני. הראשון נעשה בערך שלושה חודשים אחרי מערכת סיני והמכתב השני, שנשלח לגולדה עצמה, נעשה שנה לאחר מערכת סיני, והמכתב השלישי, עוד שנה אחרי זה. אקרא אותם בלי שום פירושים.

המכתב נשלח לגולדה מאיר, משרד הבטחון, ממני עבדכם. "אם כי את חסרה כאן בימים אלה, לנו, ובייחוד לי, נדמה לי שהמאבק ההיסטורי הנטוש עכשיו בניו יורק ובוואשינגטון, מחייב את הישארותך בארה"ב, בתנאי שלא יקראו אותך לפעול למען המגבית. לפי דעתם השקולה ודעת אחרים בעניין זה. בן אהרון חזר מלא התפעלות מהופעותייך".

המכתב האחרון שקיבלתי הבוקר, נכתב שנתיים כבר אחרי מערכת סיני, ב-1958. "גולדה היקרה והאהובה, נודע לי סודך, כלומר, נודע לי... השנה הזאת מלאו לך 60 שנה, אם כי שאני יודע שאת לא רוצה לחוג את יום הולדתך לא מפני שנשים מסתירות יום זה, אלא מפני שאינך אוהבת פרסום וחגיגות אישיות. הרי לא תוכלי למנוע ממני לברך אותך ולהביע לך רחשי לבי, שיום הולדתך אינו אלא אמתלה נוחה לגלות מקצתם של רחשי ההוקרה והידידות והאהבה לחלוצה נאמנה ויהודיה גאה ומעוררת גאווה יהודית. כלוחמת אמיצה ונבונה, על חזיון חייה, חזון האומה והאנושות. חלוצה ורבת כשרון בכל אשר היא עושה וכל אשה, אשת מופת ודמות מחנכת, ולחברה טובה, קפדנית וסלחנית כאחת. הגעת למחצית חייך, כמניין שהיהודים רגילים להגיד כאן היום: מאה מעשרים". זה היה ב-3 ביום השלישי של החודש החמישי, שנת 1958, שתי שנים אחרי מערכת ססיני. "הגעת למחצית חייך, בכל אופן אני רואה אותך, לא רק אני, במלוא כוחך היוצר, ואיחוליי הנאמנים ביותר כי יעמוד לך כוחך זה עוד הרבה שנים והאמון וההוקרה שרוב העם בישראל ויהדות אמריקה רוחש לך יעמוד לך בקשיים שאת נתקלת בהם ככל אחד מאיתנו. שלך – דוד בן גוריון". זה הכל.

X