אהוד אבריאל – על גולדה במשרד החוץ

אהוד אבריאל – על גולדה במשרד החוץ

מתוך אירוע חמישים שנה לעליית גולדה מאיר לארץ ישראל - אירוע בקיבוץ רביבים, 1971

אהוד אבריאל, איש נאות מרדכי, אשר בין שאר תפקידיו כיהן כשגריר ראשון בצ'כוסלובקיה וכשגריר ישראל ברומא:

 אני מניח שאילו היום לפני חמישים שנה היה מישהו מאנשי מרחביה אומר לגולדה שהיא תהיה פעם שרת החוץ של מדינת ישראל, היא היתה מניחה שהאיש הזה מדבר מתוך קדחת ובכל זאת היתה גולדה, אם אינני טועה, יותר שנים שרת חוץ משהיא כיהנה, מאז קום מדינת ישראל, בכל תפקיד אחר. היא היתה במשך עשר השנים המכריעות שרת החוץ של ישראל.

כשהיא הגיעה להיות שרת החוץ ב-1956, היו אלה במשרד החוץ שהיו יותר ותיקים ממנה, לא כל כך מופתעים מבואה, כמו שהיתה מופתעת היא מהגיעה לשם, ובעוד שהיא התייחסה לעבודתה החדשה במשרד החוץ ולכל המתרחש בו במידה ברורה ומוחשית של דחילו ורחימו, חשנו אנו, שבמשך השנים שעברו מאז בואה של נערה אידיאליסטית ושומרת ניקיון למרחביה, שתי תכונות, דרך אגב, שהיא לא ויתרה עליהן עד היום הזה, היא הספיקה לרכוש לעצמה די הרבה ניסיון בשטח של יחסי חוץ ויחסים בינלאומיים.

אני רוצה לתת רק דוגמה אחת לניסיון שהצטבר אצלה, אני לפני כמה חודשים נפגשתי בלונדון עם מישהו שהיה בימי המנדט הבריטי ראש המחלקה הפלילית של המשטרה. מאז שאנחנו רגילים לנצח, הוא התייצב מאה אחוז לימיננו ושותף להערכתם של אלה המעריכים את הצלחותינו. כשריצ'רד קטלינג זה, אמר לי בשיחה גלויה לגמרי שהתנהלה בינינו לפני מספר חודשים שיותר משהם חששו מהפעולות הצבאיות והטרוריסטיות השונות שנעשו באותם הימים, הם חששו משני דברים, מנוקשותו וחוסר היכולת לראות מראש את צעדיו הבאים של בן גוריון, ומהשכנוע הנבואי של גב' מאירסון שבאה לפעמים למזכירות הראשית כדי לטעון את טענותיהם של היהודים הנרדפים על ידי ממשלת המנדט.

כשגולדה נכנסה למשרד החוץ ב-1960 היא, כפי שאמרתי, לא התעסקה בשינויים, בריאורגניזציות, במבנים חדשים, אבל היא השתיתה תיכף ומיד את פעולתה ב--- הרגע החמור, זה היה אחרי מבצע קדש, כשהיא ניהלה את המערכה הדיפלומטית באומות המאוחדות על העיקרון שבו מקופלת כל הציונות המעשית והמיושמת במשפט אחד, העיקרון האומר: לא מכריע מה שהגויים אומרים, אלא מכריע מה שהיהודים עושים.

ושוב, אני רוצה להשתמש רק בדוגמה אחת למה שאני מתכוון, בשנות השישים כאשר אני נסעתי פעם בעקבות פעולתי בקרב המדינות האמריקאיות לעצרת האומות המאוחדות, ישבתי באחת הישיבות על יד גולדה, כאשר כל האגפים, אחד אחרי השני וגם כמה מן הנציגים התרבותיים יותר של ארצות פרוטסטנטיות ומאות מפותחות, עלו אלינו באופן שבאמת קשה לתאר אותו, ומי שלא ראה את זה פעם, מי שלא חש את זה פעם, קשה לו באמת לתאר את החוויה הזאת, ואני זוכר שאז פניתי לגולדה שעל ידה ישבתי, ולחשתי לה שאלה, שאלתי אותה, תגידי לי איך עשית את זה ב-56' כשסודר שכוח האו"ם, אם אתם זוכרים את החיזיון הזה, כאשר כוח האו"ם הוצב רק בשטח הערבי ולא בשטח שלנו, וגולדה פנתה אלי במבט של תימהון גדול שאני שואל את השאלה הזאת, וחשבה רגע אחד ואמרה: אני אמרתי, על השטח שלנו לא יושם כוח של או"ם. ה"לא" צלצל כמו הנימה של פטיש של מאה קילו על פלדה, אבל התשובה היתה, אני אמרתי פשוט "לא". בעוד שאני התכוונתי באיזו טכניקה דיפלומטית מפוקחת ומסובכת השתמשה כדי להשיג דבר שקשה מאוד להסביר, קשה מאוד להבין, כאשר אנחנו אחד נגד כל העולם, אך זה סודר, והיא הסבירה לי איך הדבר הזה סודר.

כפי שכבר הוזכר, היתה תקופת כהונתה של גולדה כשרת החוץ אז תקופה שהיתה נתונה, מטעמים רבים מאוד, לחיזוק מעמדה של ישראל בין העמים, ולא רק את מעמדה של ישראל או את היחסים של ישראל עם יהודי ארה"ב היא חיזקה באופן יוצא מן הכלל, גם בזה היא עשתה רבות, אבל היא גם התחילה, וזה מישהו בוודאי יספר על זה פעם כשיבוא הזמן הזה, היא גם הניחה את היסוד לאותו הדיאלוג, כפי שקוראים לזה עכשיו בז'רגון הדיפלומטי ולאותה השיגרה שקיימת היום, כאשר לכל אחד מאיתנו וגם לכל אחד, תודה לאל, לא מאיתנו אלא מחוצה לגבולותינו, לגמרי מובן שממשלת ארה"ב הכירה בזה שממשלת ישראל ממשלת ריבונית, אבל שלפעמים מתעורר ספק אבל משקיפים אם גם ממשלת ישראל הכירה בזה שממשלת ארה"ב ממשלה סוברנית, שיכולה בעצמה להחליט את החלטותיה היא.

אבל התקופה הזאת תיזכר בלי כל ספק גם בתור התקופה שבה אנחנו עשינו צעדים גדולים מאוד לקראת ביסוס מעמדנו במה שנקרא היום, העולם השלישי. גולדה הבינה בתור שרת חוץ שהיא חייבת לנצל נסיבות והזדמנויות נפלאות שהזדמנו לנו אז הודות לתנאים אובייקטיבים, וגם הודות לעבודתם של אנשים מסויימים, הזדמנויות נפלאות לחיזוק מעמדה של ישראל בקרב העמים האפריקאיים שעמדו אז להשתחרר. כדי שלא יחזור המצב שנוצר לגבי ישראל באסיה, אשר כמעט כולה החרימה אותנו באותה תקופה. ואנשים כמו דוד הכהן בבורמה, כמו שלום קלינגהופר ואנשים אחרים, שעשו את הפעולות החלוציות הראשונות שבכלל הביאו לישראל את הבשורה שארצות כאלה וקונטיננטים רחוקים ומשונים כאלה קיימים, נתקלו בהבנה עמוקה מאוד להיקף עצום לפעולה שישראל התחילה לעשות ואני חושב שהיו לזה כמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא שגולדה, כפי שאמריקאי אחד פעם ביטא את זה, עיוורת צבעים. היא איננה רואה לא שחורים ולא צהובים, אלא היא רואה בני אדם, ואת זה אמר אחד המנהיגים האמריקאים החשובים שביטא בזה לא רק את השקפתו הוא. הדבר השני היה שהיתה לה גישה פרגמטית מאוד. זאב כבר הזכיר שהיא היתה בתקופה מסוימת שרת הקליטה והשיכון וכל מיני דברים מהסוג הזה. בעיות שבכל הארצות החדשות האלה התעוררו מחדש. אחרי שאנחנו עברנו את הניסיון הזה, היא חשבה שיש לישראל בשורה יותר חשובה לארצות המתפתחות, מאשר להסביר להם שהערבים פחות טובים מאיתנו או פחות צודקים מאיתנו, באיזה ויכוח תיאורטי. היא חשבה שאנחנו מוכרחים באמת להביא אל הארצות האלה פתרונות לבעיותיהם הרציניות, והיא אמרה לנו, אתם צריכים לדאוג לזה שה--- לא תעשינה בפעם השניה אותן השגיאות שאנחנו כבר פעם אחת עשינו. יעשו הם שגיאות משלהם, אבל כל כמה שאנחנו יכולים לעזור להם לא לחזור על שגיאותיהם, נביא עליהם ברכה רבה.

היא ידעה עד היכן אנחנו יכולים ללכת, מה הם גבולות כוחנו, של היהודים, כאשר אנחנו מאמינים בכוחנו וכאשר אנחנו יודעים לנצל בצורה אינטליגנטית את כוחנו, והגבולות האלה הם כמעט בלתי מוגבלים, והדבר הרביעי הוא, זלמן ארן --- המנוח, ז"ל אמר פעם, הכוח האמיתי של גולדה הוא בזה שהיא באמת משוכנעת שאנחנו צודקים. גולדה לא רק היתה משוכנעת שאנחנו צודקים בזה שאנחנו עוזרים לארצות המתפתחות באסיה ובאפריקה, אלא היא גם אהבה את הפעולה הזאת, היא האמינה בזה, היא חשבה שזה צודק, שזה מגיע לעמים האומללים מאלה שישתחררו ממחלה שהיא יותר גרועה מאנטישמיות, מפני שלאנטישמיות יש פתרון על ידי הציונות אבל הניאוקולוניאליזם היה מאוד גרוע. צורות שונות, הוא היה חמור מאוד, בעיקר כאשר הוא מופעל על ידי ברית המועצות או על ידי סין. גולדה האמינה שמגיע לארצות האלה חופש הפעולה, חופש ההחלטה והזכות לקבוע בעצמן את גורלן. והיא אהבה את הפעולה הזאת והיא הפתיעה כל אחד מאלה מחברינו שעסק בזה, באהבה ובמסירות הזאת.

לכל זה נחוץ גם קצת מזל. ב-1958 הזדמנה גולדה לביקור רשמי ראשון לגאנה, וזה לא היה כל כך מתוכנן, זה לא היה כל כך צפוי מראש, ברגע שהיה אחד הרגעים הקריטיים בהתפתחות העצמאות הלאומית בקונטיננטל האפריקאי. באותם הימים שגולדה הזדמנה לאקרה, הזדמנה לאקרה גם ועידה של מנהיגי כל אותן תנועות השחרור הלאומי באפריקה, אשר ----- לא חלמו על זה שהם מתישהו יהיה למדינות עצמאיות, אנשים שאנחנו לא היינו יכולים, לא מבחינה פוליטית ולא מבחינת קשרים וכוח אדם, לא היינו יכולים בכלל להגיע אליהם, לא היינו יכולים גם להגיע אל המושבות האלה הצרפתיות או האנגליות, או הפורטוגזיות, מבלי להסתכסך עם האנגלים והצרפתים ועם שאר הארצות הקולוניאליות, והנה זימן הגורל ועידת כל המנהיגים האלה שהם האנשים הקיצוניים ביותר ביבשת אפריקה, באקרה, כאשר גולדה באה לשם בתור אורחת רשמית של ממשלת גאנה. גאנה שימשה אז מכה של תנועות השחרור הלאומיות האלה ונקרומה הנביא, והאורחת של נקרומה היא כמובן אורחת רצויה גם של התנועות הללו וד"ר נקרומה אישית, בעזרת יועצו הגדול לענייני המלחמה האנטי אימפריאליסטית והשחרור הלאומי, הציע שגולדה תיפגש בבניין שבו מתקיימת הוועידה עם כל באי הוועידה הזאת, ובעצם בפגישה הזאת בין גולדה ומנהיגי אפריקה, שאז לא ידעו שבעוד שנה הם יהיו נשיאים וראשי ממשלות של ארצות סובנריות, אלא שהיו אז מנהיגים קיצוניים של תנועות שחרור מדוכאות לאומיות.

בפגישה הזאת, הונח בעצם היסוד להיקף העצום לפעולותינו אחר כך בקרב האפריקאים. והפגישה התקיימה בחדר, שבו אנחנו הכרנו בעצם רק איש אחד, את הנציג הגנאי שכינס את באי הוועידה, את מנהיגי תנועות השחרור הללו, וידענו קצת מן השמועה באופן די שטחי, את שמותיהם של אחדים מן המנהיגים. גולדה הוצגה בפני המנהיגים האלה, שקיבלו אותה כולם בדרך ארץ, אם כי אחדים מהם, שזה היה ברור עוד לפני זה, היו ממש בצד השני והיו מיועדים להיות מתנגדינו לאחר מכן.

אחרי שגולדה הוצגה בצורה מאוד מומלצת ומאוד חמה, אמרה, עכשיו אני לא רוצה לשאת לכם נאום. שאלו אותי שאלות ואם אדע את התשובות אגיד לכם את התשובות. ובחור צעיר, שתמונתו, שהמראה שלו באיזשהו אופן הזכיר תמונה שהיתה מדי פעם בפעם בעיתון, היה הראשון לשאול והוא שאל, מדוע זה, הטוענת לידידות עם גאנה ולידידות עם תנועות שחרור לאומיות באפריקה, מדוע את וממשלתך לוקחת נשק מן המדינה הריאקציונית ביותר, מן המדינה האגרסיבית ביותר והקולוניאליסטית ביות שקיימת בעולם?. אתם אולי היום ב-1971, לא מנחשים לאיזו מדינה היתה הכוונה, אבל הכוונה היתה לידידתנו ובת בריתנו דאז, וכשהשאלה זאת נשאלה, ירד אלם על החדר. רגע אחד היתה מתיחות מאוד לא נעימה, ואחד הסתכל בשני, ובעיקר המהפכנים עם חינוך בריטי חשבו שהבחור דובר הצרפתית הזה הרחיק קצת לכת ושאל שאלה יותר מדי פוגעת את האורחת הנכבדה מחו"ל, והיה יותר מדי חריף. אבל גולדה, מבלי להסס שניה אחת, פנתה אל הבחור הצעיר הזה ואמרה לו: שמע בחור, אני מניחה משאלתך שיש לך קשרים טובים עם כמה מאויבינו, לך לאויבינו ואמור להם שהם צריכים לשנות את מדיניותם, שהם חייבים לדאוג לזה שחייהם של הילדים שלהם יהיו להם יותר חשובים משחשוב להם להרוג ילדים שלנו, ובאותו הרגע אנחנו לא נצטרך יותר לקנות אווירונים אצל הצרפתים. אבל דע לך דבר אחד, כל זמן שידידיך הם אויבינו, ושידידיך רוצים להשמידנו, אנחנו נקנה נשק אפילו אצל השטן, אם השטן יהיה מוכן למכור לנו נשק. ואני רוצה בהזדמנו זו להדגיש, שכוונתי איננה לרמוז בזה שאני חושבת שצרפת או דה גול הם אותו הדבר כמו השטן... אני הרגשתי שתוך כדי ההופעה הזאת עברה האהדה מן הצד שכנגד לצידנו מפני שהיא קיבלה את האתגר הזה וענתה, בלי כל התחמקות ובלי אפולוגטיקה ישר לעניין, ואני שלחתי פתק ליושב ראש הגנאי ושאלתי אותו, מה שם הבחור הזה ששאל את השאלה, והוא פקח עלי זוג עיניים וכתב על פתק שתי מילים: בן בלה. מהרגע הזה לא רק האסיפה הזאת היתה בעדנו, אלא מאותו הרגע היו מבוססים יחסים ברורים ובהירים בינינו לבין הארצות האפריקאיות.

היה גם, כפי שאתם יודעים, שכר בצד מאמצנו אלה, ואני לא רוצה עכשיו לנתח חס וחלילה את המאזן וגם לא להיכנס לפרטי פרטים מה היו היתרונות ומה היו הליקויים בפעולתנו ומה מצב עניינינו אלה כיום, אבל לגולדה, ואנחנו מדברים כאן על גולדה באופן אישי, היו בכל אופן מהדבר הזה שני דברים: היא נבחרה, ויכול להיות שהיא בעצמה כבר שכחה את זה, אם כי בקרוב זה יוזכר לה מפני שתחול מזה עליה התחייבות קונסטיטוציוניות. היא נבחרה, באחד הביקורים שלה באפריקה היא ביקרה בליבריה, ואז עוד היה בחיים פרזידנט טאבמן, שמת לפני זמן קצר, אחד המעריצים הגדולים של ישראל ושל גולדה באופן אישי, ונדמה לי קצת בעזרתו נבחרה גולדה לתפקיד בלתי רגיל לאשה, אפילו באפריקה, ששם הנשים יותר משוחררות ויותר שולטות בדברים מאשר פה, זה תפקיד שאפילו באפריקה הוא בלתי רגיל. היא נבחרה לצ'יף העליון של שבט אחד, לשבט הזה קוראים במקרה שבט גולה.

אני הייתי נוכח, לא הייתי בפנים, היו רק נשים בפנים, אבל אני עמדתי בחוץ יחד עם כמה משומרי ראשה של גולדה ולבנו פעם, אנחנו פחדנו ממש לחייה כשראינו איך שהם דוחסים את גולדה לתוך סככה קטנה שהיתה כמו אוהל כזה שהצופים משתמשים בו, ותוך האוהל הזה הוכנס גולדה יחד עם אולי 180 נשים ומה בדיוק שם נעשה אנחנו לא יודעים, אבל בכל אופן כשהיא יצאה החוצה מלובשת בבגדי הפאר של פאראמאון צ'יף, היא היתה פאראמאון צ'יף של שבט גולה. השגריר הליבריאני לא מזמן אמר לי שאחת ההתחייבויות של צ'יף מסוג זה היא לבוא לליבריה ולהשתתף בבחירות הסודיות של הנשיא הבא... והיות ובשבועות אלה קובעים את תוצאות הבחירות האלה, אני מניח שאיזושהי פעולה תתקיים בוודאי בזמן הקרוב.

X