שיירות לירושלים וממנה, דצמבר 1947, עדותה של רבקה ישראל

שיירות לירושלים וממנה, דצמבר 1947, עדותה של רבקה ישראל

המלחמה על הדרך לירושלים היוותה את המוקד של אביב 1948.

יום ד', ה' ניסן תש"ח. שיירה של 170 מכוניות הגיעה לירושלים. הגדול במבצענו ב-4 החודשים, אומרת ההגנה.

במערכה הגדולה על התחבורה על ירושלים, זכתה ההגנה אתמול בנצחון נוסף, שיירת אספקה אשר מנתה 170 מכוניות משא הגיעה אתמול לירושלים בלי להיתקל בדרכה בהתנגדות כלשהי, ובלי שנורתה עליה אף יריה אחת. השיירה חזרה בערב מירושלים ללא תקלה. פעולה זו של העברת שיירת האספקה לירושלים, היתה שיא במערכה על הבקעת קו התחבורה הנמשכת זה 10 ימים. שלב אחר, שלב הבטחת כוחות ההגנה את קו התחבורה על ידי פעולותיהם המתוארות אשר בוצעו בבת אחת משני קצוות הדרך.

יש לציין במיוחד 2 שלבים שונים במבצע זה, והם כיבוש הקסטל ממזרח, ותפיסת משלטים בשער הגיע במערב. עקב פעולות אלה קיבלה ירושלים הנצורה אספקה רבה מאחת השיירות הגדולות ביותר עד כה, אשר אורכה היה כ---- ק"מ.

סופרנו בירשלים מוסר: השיירה הגדולה עברה את הדרך בת"א לירושלים במחצית השניה של ליל שלשום, ולכל תשואות שמחה של קהל גדול נכנסה לעיר הבוקר.

היתה זו רווחה גדולה אשר רק בני ירושלים יוכלו להעריכה כראוי, מרוממה ועד מקום חניית המכוניות, הריע קהל גדול, נורו יריות שמחה וילדי בתי ספר וגנים שרו שירים. עייפים ויגעים יצאו הנהגים מהמכוניות, אך שמחים ומלאי סיפוק. במשך כל הדרך לא נשמעה אף יריה אחת, מספר לסופרנו אחד הנהגים, על כל צרה שלא תבוא, הוסיף הנהג לספר, נשקנו דרוך בידינו, עקבנו אחרי כל תנועה בהרים. במקום אחד, בין הרי שער הגיא, הרגשנו בתנועה, ומיד האצבע על ההדק, אך לתמהוננו הופיע מבין נקיקי הסלעים דגל תכלת לבן, אשר נופף לנו בסימן ברכה לעבר ירושלים, קדימה. לא שיערנו שבמקום זה ממנו היו מתקיפים אותנו תמיד, יעמדו בחורינו.

ממוצא ועד ירושלים, נראו על ראשי ההרים ובצידי הדרכים אנשי המגן המנופפים בדגלי תכלת לבן. מצרכי המזון הרבים, הובאו בשיירה מיועדים לתושבי העיר לחג הפסח, השיירה אספרה בדרכה מצרכים רבים משיירה קודמת שהתערבה בדרכה לירושלים בגלל קרבות הקסטל. אתמול בבוקר הוחל בירושלים בחלוקת מצרכים רבים בשוק, מן המלאי האזרחי.
_______

על קורותיה של שיירה אחד, שירדה מירושלים, נשמע מפי רבקה ישראל שהיתה בין מלוות השיירות לירושלים וממנה, בשיירה בדצמבר 1947, נסעה גם גולדה.

רבקה ישראל: ערב טוב. זאת היתה שיירה שיצאה בשעות הצהרים בדרכה לתל אביב. על יד הצטלבות גדרה, לפתע ראינו משוריינים בריטים. השיירה כולה נעצרה, וגם בדיוק נכנסה השיירה מהנגב. לא הספקנו לפרק את הנשק, והצלחנו רק לזרוק אותו מתחת למושב.

נכנסתי לאיזה אוטובוס, וניגש אלי קצין בריטי, ואומר לי "דו יו בילונג טו דיס טקסי?", לא עברו כמה דקות, ראיתי את גב' גולדה מאיר, עומדת ומתווכחת עם קצין בריטי. לאחר מכן, הסתבר לי שכל הוועד הלאומי ירד מירושלים לתל אביב.

נכנסנו למכונית, ואז היא שאלה אותי, "האם את מפחדת?", אמרתי, "לא, אבל אני משוכנעת שאם הוריי ישמעו על הדבר, בוודאי יהיו מאוד מודאגים". היא שמעה שיש לי נשק, 4 רימונים, אקדח ו-4 מחסניות, ואז היא הציעה לי לאחסן את זה אצלה.

אני זוכרת, היה לה תיק גדול, בז' כזה, והיא אמרה שהיא יכולה להכניס אותו פנימה. אמרתי, "אני חושבת שאם יתפסו אותי, האסון לא יהיה כל כך גדול, אם יתפסו אותך עם נשק, כל העולם ירעש". הכוונה שלהם היתה לקחת אותי למג'דל, ואז אמרה גולדה מאיר, "אם אתם לוקחים אותה, עליכם לאסור גם אותי", ואז נכנסנו למשטרה.

אני לבשתי מעיל קלוש כדי להסתיר, לא היו לו כפתורים, וקצין אחד היה מאוד חביב וכיבד אותי בכריכים ובשתייה, אבל מאוד חששתי להוציא את הידיים מהכיסים, פן כל הבושה ת---, וישבתי די נבוכה עד בערך שעה 1 אחרי חצות, ב-1 קיבלנו ליווי של משורינים. עד אבו כביר, נדמה לי שאז לבריטים אסור היה להיכנס לתל אביב, והאצ"ל ישב בתקופה ההיא שם, גם להם היו צריכים להודיע, וכשהגענו לתל אביב, אז גב' גולדה מאיר הזמינה אותי לוועד הפועל, והראתה לכולם את כל הנשק שהחזרתי מתוך המשטרה.

למחרת, כשחזרתי לעבודתי הרגילה, הודבק לי השם גולדה, והוא היה כמעט שנה, קראו לי גולדה.

X