פרק ד' – סיכום

פרק ד' – סיכום

את הסיכום לעבודתי, ברצוני לפתוח בהתבטאות של גולדה, שלדעתי טומנת בחובה את הגישה הכללית של המנהיגה לנושא ההצלה, את מאמציה ואת החשיבה הפרקטית והפרגמטית שלה: "אין עכשיו ציונות אחרת מחוץ להצלת יהודים. הסוכנות הייתה צריכה לדאוג לכך שהפעולה הזאת תהיה מרוכזת אך ורק בידיה" .

לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר לקראת שנת 1940, החלה המלחמה להבליט צד אחר – הצד של הקשר עם יהדות אירופה. ההסתדרות עמדה במצב קשה, הן בשל המצב הכלכלי הרעוע והן בשל הצפייה שהופנתה להסתדרות להצלת יהודי אירופה. גולדה מאיר הייתה בין אלה שקיבלו חומר שוטף על מצב היהודים, ואף נהגה להיפגש עם פליטים שהצליחו לחמוק מאירופה, ואולם קשר זה לא יצר אצל גולדה ואצל אחרים ביישוב תמונה על גודל הקטסטרופה המתרחבת – תמונה שלא נצטיירה גם לאחר שהחלה ההשמדה השיטתית.

ידיעות על תחילת ההשמדה החלו להגיע לארץ, אך נתקבלו בספקנות מרובה. לידיעות שפורסמו אף הוסיפו עורכי העיתונים את המשפט "לידיעה זו יש להתייחס בספקנות". 

כבר בסוף שנת 1942, הועלתה במרכז מפא"י המחשבה לשגר משלחת של היישוב לארצות הברית ולאנגליה, וכמו במקרים רבים אחרים, עלה שמה של גולדה מאיר כמועמדת לשליחות זו. המצב הכללי בו עמד היישוב בכל הקשור להצלה היה טרגי, שהרי בפועל הושמדו יהודי אירופה, והיישוב עמד חסר אונים כנגד מצב זה, אם כי גולדה לא קיבלה את הבעיות, ובעיקר את בעיות התקציב של היישוב כמכשול להשגת המטרה - ההצלה וטענה: "אין גבול לכסף שאפשר להשיג". לאורך כל התקופה הרגישה גולדה מאיר כי ראשי הסוכנות וראשי מפא"י לא עושים די בנושא ההצלה. גולדה מאיר בלטה לאורך התקופה כמובילה בכל הקשור לארגון פעילויות ובפרט תרומות למען המטרה החשובה. גולדה אף הצליחה לארגן פעילויות מסוג זה, אם כי גם הצלחות אלה לא השקיטו את מצפונה ואת יעדיה הברורים בתחום זה – ביצוע פעילות ממשית ופרקטית למימוש ההצלה. גולדה אמרה: "אין לנו עניין בעולם נאה, אם לא יישארו יהודים שייהנו ממנו". ועוד "לא יקום עולם מתוקן אם יושמדו מיליוני יהודים".  

בסוף שנת 1943 ובתחילת שנת 1944, החלו ממדי האסון להתברר. בשנים אלה כבר היה ברור כי אין בצעקה כדי להשפיע על ממדי ההצלה, אלא באופן מזערי בלבד. דווקא ממדי האסון הבהירו בדרך הברורה ביותר את צדקת דרכה של הציונות, שטענה כי אין מקום ליהודים אלא במדינה עצמאית, שחשיבותה כפולה שהרי היא זו הנדרשת לקבל לזרועותיה את שארית הפלטה. אדישות בעלות הברית, אף הגבירו את הצורך בהקמת בית ליהודים.
גולדה מאיר אמרה: "בחשבון סופי הרי יהודי אירופה שנלכדו, שנידונו לאבדון ונשמדו, הם שלימדו אותנו אחת ולעד שעלינו להיעשות אדונים למפעלנו אנו".

המלחמה הסתיימה במאי 1945 ורק אז הבין היישוב והעם היהודי את משמעותה של השואה. בשלב זה ההנהגה נתקפה ברגשות אשמה ועסקה בשאלה, האם ניתן היה לעשות יותר למען הצלת היהודים. יחד עם זאת, המלחמה חישלה את המנהיגות היישובית ומעמדה התחזק בארץ ומחוצה לה. היעדים שעמדו בפני ההנהגה הם שניים: הבאת שרידי השואה לארץ ישראל והנחת היסודות להקמת המדינה, כיעד ארוך טווח. בהשגת שני היעדים, מילאה גולדה מאיר תפקיד מרכזי, דבר שלא הותיר ספקות בשאלת מעמדה הבכיר בהסתדרות ובהנהגת מפא"י . 

ניתן לסכם ולטעון כי גולדה מאיר נמנתה על הזרם האקטיביסטי של הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל, בכל הקשור להצלת יהודי אירופה, כמו כן הייתה חדורת רצון ומוטיבציה, "להפוך כל אבן" להצלת יהודי אירופה בכלל, בפרט תוך דאגה לעלייה לארץ ישראל ושימשה ראש חץ בתחום זה. יתרה מכך, ניתן להסיק מעבודתי, כי עובדת היות גולדה מאיר אישה, לא היה בה כדי להוות גורם מניע להתעסקות מרובה בנושא זה. ד"ר מרון מדזיני מציין באופן חד משמעי שלגולדה מאיר הייתה תמיד רגישות מיוחדת לילדים ובמיוחד לילדים יהודיים, נתון המצטייר כסטירה לכך שגולדה לא רצתה שיתייחסו אליה, להחלטותיה ולמדיניותה כאל אישה. אין לי ספק, כי המקורות המציינים שגולדה מאיר לא הושפעה מעצם היותה אישה, לא תואם את התנהגותה והדאגה האמאית שהוצגה לאורך כל התקופה. 

אסכם בכך שנושא ההצלה הוא קשה לכימות ומדידתו סובייקטיבית כך ש"משקל" תרומתה של גולדה מאיר להצלה, יכול להשתנות בין חוקר אחד למשנהו. דעתי, לאור החומר שנאסף והוצג בעבודה זו, מובילה לכך שגולדה מאיר, בהתחשב בנסיבות ויכולות היישוב, עשתה רבות בתחום ההצלה, אומנם לא בהצלחות מוחשיות בסדר גודל שהיא בעצמה ציפתה, אלא בעצם העלאת הנושא לסדר היום הציבורי והניסיונות הרבים למצוא כל דרך למימוש ההצלה. 
חוסר האונים של היישוב בסיוע של זרים, הוביל את גולדה מאיר לגיבוש מדיניות כשר חוץ ובעיקר כראש ממשלה – שאסור לסמוך על אף אחד, אלא על עצמנו בלבד. אסור שהעם היהודי יגיע למצב של חוסר אונים ומכן תמיכתה בעוצמתה הגרעינית של ישראל.  

קשיים בעבודה

בראייתי, הנושא של האישה היהודיה בשואה, במיוחד כפי שהוצג על ידי הסטודנטים השונים במהלך השנה, הוא נושא חשוב ואף מרכזי בבחינת תהליכים חברתיים והסטורים בתקופה זו. יחד עם זאת, הנושא שבו התמקדתי בעבודתי, הכולל שלושה גורמים מרכזיים; נושא ההצלה, בתוכו ניסיונות ההצלה על ידי היישוב היהודי ותוך כך ניסיונות ועמדות ההצלה של האישה המרכזית ביותר ביישוב היהודי ומאוחר יותר בתולדות מדינת ישראל, הוא נושא ששילוב שלושת הגורמים גם יחד – בעייתי. הבעייתיות נובעת מכך שכל אחד מהנושאים בעייתי למחקר, אם מהסיבה שאינו נמצא בליבת נושא ה"שואה", אם מכיוון שהיישוב היהודי בארץ ישראל היה מוגבל ביכולותיו ואם כיוון שגולדה מאיר לא הייתה בתקופה זו בתפקיד כזה שיכלה ליישם את המלצותיה.

אם כן, הבעיות לפניהן עמדתי במהלך העבודה הן איסוף חומר ספציפי בענייני הצלה, ענייני הצלה ביישוב היהודי וכן ענייני הצלה ביישוב היהודי עליהם השפיעה גולדה מאיר והייתה מעורבת בהם. הבעיה הקשה ביותר בה נתקלתי, היא גיבוש החומר הגולמי למסקנה  בדבר עמדותיה ובפרט מעשייה הפרקטיים של גולדה מאיר בענייני ההצלה. קושי זה, מקורו בעובדה כי נושא זה הוא סובייקטיבי, שהרי העובדות מצביעות על גולדה כמעורבת, "דוחפת" לכיוון ההצלה, ממריצה ובעלת מוטיבציה בנושא, אך הגיבוש למסקנה נחלק בין שתי דעות מרכזיות: האחת שלא נעשה מספיק, ושלא הייתה אפשרות לעשות יותר והשניה שגולדה הייתה "ראש חץ" ומובילת מהלך בנושא חשוב זה. 
חשוב לי לציין כי הקושי, כפי שמצוין, באופן אישי רק הוסיף לי עניין בדרך הבנת העובדות והמהלכים, ובעיקר את הדרך בה העובדות מתפרשות. 

X