פרק א' - הקדמה

פרק א' - הקדמה

שואת יהודי אירופה, הנה אירוע חסר תקדים בהיקפו ויותר מכל בשל מניעיו – אירוע שהיה בו להשפיע על העולם כולו ועל העם היהודי בפרט. בתוך הנושא הרחב של השואה, נחקר בשנים האחרונות נושא הצלת יהודי אירופה, על ידי יהודי העולם, הקהילה הבין לאומית, גורמי דת, הישוב היהודי בארץ ישראל ואחרים. כנגזרת מהמחקר על נושא זה,  נבחנה מידת מהימנות המידע בדבר מצב יהודי אירופה והיכולת המעשית לקיים את מאמצי ההצלה. בתוך משולש הנושאים; השואה, הצלה והיישוב היהודי, נכנסת האישה היהודיה – גולדה מאיר, כאדם משמעותי ודומיננטי ביישוב העברי בארץ ישראל.

נושא ההצלה אינו יורד מסדר היום הציבורי, תוך בחינת המחדלים השונים של המוסדות: אי הקצאת כספים, העדר מדיניות תקיפה לפתיחת שערי ארץ ישראל, העדר מאמצים ניכרים לביצוע עלייה ב' וכן פיגור בגיבושם של מרכזי הצלה בארצות הנייטרליות. בחינת תגובתה של מנהיגות היישוב מורכבת מאוד ומשקפת את הניסיונות להצלה של הפרט או של המוסד במסגרת ההנהגה .

בכוונתי להתמקד בעבודה זו בעמדותיה של גולדה מאיר בדבר הצלת יהודי אירופה, לבחון עד כמה יכלה גולדה מאיר להשפיע על היישוב היהודי בארץ ישראל, עד כמה הייתה השפעתה הבינלאומית מעשית ובתוך הישוב היהודי בארץ ישראל, שספק אם היה בידיו על מנת להושיע, ליזום ולקיים "הצלה". יתרה מזאת, בכוונתי לברר עד כמה עצם היות גולדה מאיר אישה, השפיע על עמדותיה ועל דרך השפעתה בשל כך, בתחום זה, על הגורמים השונים.

בעבודתי, אתבסס על מקורות היסטוריים – ספרים, מאמרים, כתבות מעיתונים, מקורות ראשוניים מהארכיונים השונים וראיונות עם חוקרי התקופה וקרוביה של גולדה מאיר.

גולדה מאיר (מאירסון) - פרטים אישיים

גולדה מאירסון, ששנתה מאוחר יותר את שם משפחתה למאיר, נולדה בקייב שברוסיה. ב-1906 היגרה עם משפחתה לעיר מילווקי במדינת ויסקונסין שבארצות הברית, שם למדה בסמינר למורים. בעת היותה נערה הצטרפה למפלגת "פועלי ציון" ובשנת 1921 עלתה לארץ ישראל עם בעלה, מוריס מאירסון, והייתה חברה בקיבוץ מרחביה עד שנת 1924. מאוחר יותר עברה לתל אביב. בארץ הייתה גולדה פעילה במפלגת אחדות העבודה ולאחר מכן במפא"י , ומשנת 1928 מילאה תפקידים ציבוריים: היא נבחרה למזכירת מועצת פועלי תל אביב ומאוחר יותר כיהנה כמזכירה הכללית של הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית וכראש המחלקה המדינית של ההסתדרות. בתום מלחמת העולם השניה, נמנתה בין עשרת המנהיגים הבולטים ביישוב .

לאחר מעצרם של ראשי הסוכנות היהודית ב"שבת השחורה" , על ידי ממשלת המנדט הבריטי בלטרון, מלאה גולדה מאיר  את מקומו של משה שרת (שרתוק) בניהול המחלקה המדינית של הסוכנות. היא הייתה חברת "מועצת המדינה" הזמנית, וכמה ימים לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, בה' באייר תש"ח (14 מאי 1948), נפגשה בחשאי עם עבדאללה מלך ירדן במטרה למנוע את הצטרפותו למלחמה נגד מדינת ישראל.

לאחר קום המדינה כהנה גולדה מאיר כציר הראשון של ישראל בברית המועצות. הופעותיה במוסקבה עוררו בקרב יהודי ברית המועצות גל של הזדהות עם המדינה הצעירה. בשנת 1949 נבחרה לכנסת ישראל הראשונה וכהנה כשרת העבודה. במסגרת כהונתה כשרת החוץ  תרמה רבות לקשריה של ישראל עם מדינות אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. אחרי הבחירות לכנסת השישית פרשה מהממשלה ונתמנתה למזכירת מפא"י. עם הקמת מפלגת העבודה הייתה למזכירה הכללית של המפלגה. 

אחרי מות לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, נבחרה גולדה מאיר, במרס 1969, לתפקיד ראש ממשלת ישראל הרביעי. ממשלתה המשיכה את "ממשלת הליכוד הלאומי", שקמה ערב מלחמת ששת הימים. בתפקידה זה נהגה לשתף בהחלטותיה רק כמה ממקורביה, חברי מפלגת העבודה, וקבינט מצומצם זה נקרא לגנאי בפי מתנגדיה בשם "המטבחון של גולדה". היא גילתה תקיפות רבה במדיניות החוץ שלה ובהתנגדותה לנסיגת ישראל מהשטחים, שנכבשו במלחמת ששת הימים ללא הסדר שלום כולל. גולדה אף התנגדה לשיחות בין ארבע המעצמות, שכוונתם הייתה להכתיב הסכם בין ישראל לשכנותיה, תוך נסיגה ללא שלום כולל וחתום. דמותה של גולדה ידועה כנמרצת עם גילויי רגשנות.

מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את גולדה מאיר ואת ממשלתה. בשעת משבר זו גילתה עוז רוח ונחישות החלטה. תוצאות המלחמה הביאו את גולדה להתפטר מתפקידה, לאחר פרסום דו"ח ועדת אגרנט, אף כי לא נמצאה אחראית ישירה למחדל.

מעבר לביוגרפיה של גולדה מאיר, כפי שהוצגה לעיל, ד"ר מירון מדזיני מתאר בדרך הברורה ביותר את גולדה מאיר – האדם: "במשך עשרות שנים פעלה גולדה מאיר במוקד הזירה הפוליטית בישראל והטביעה את חותמה על התפתחות היישוב והמדינה. היא הייתה אישה מיוחדת, מנהיגה גדולה, בעלת אישיות מקסימה; לכאורה אישה פשוטה - היא הייתה אישיות מורכבת מאוד. לעתים צנועה ומתבטלת בפני אחרים; לפעמים ארוגנטית, מתנשאת ושתלטנית. היא סימלה את התכונות הטובות ביותר של העם היהודי, אבל לפעמים הבליטה כמה מן התכונות הגרועות שבו. היא החלה את דרכה כמהפכנית, פתוחה לרעיונות חדשים; אבל עם הזדקנותה הפכה לשמרנית וסגורה בפני מחשבות ודעות שלא תאמו את עברה ודעותיה. היא הייתה יעד להערצה בלתי רציונלית. שופעת חום ואהבה, סבתא רכה, ענוגה ושברירית, היא הייתה בעת ובעונה אחת חיה פוליטית חסרת מעצורים בעלת רצון ברזל. היא הייתה אישה אמיצה, אבל לעיתים מביכה, סוערת, מרגיזה, נרגשת, להוטה, כעוסה ועקשנית. היא שנאה ביקורת וסירבה בדרך כלל להודות בטעויותיה. גולדה כיהנה במרבית המשרות המרכזיות שמפא"י, מפלגת העבודה והמדינה יכלו להציע לה. את מרביתן היא מילאה בכשרון ובכבוד, אבל נכשלה בתפקידה הרם ביותר כראש-הממשלה…". 

גולדה מאיר נפטרה ב-8 בדצמבר 1978, ח' כסלו תשל"ט, והיא בת שמונים שנה.

X