ראיון עם ראש הממשלה ליום העצמאות

ראיון עם ראש הממשלה ליום העצמאות

תאריך: 24.04.1974 
RE - 42, תיעוד בעל פה
ארכיון ומרכז מידע ע"ש גולדה מאיר
העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר

ראיון עם גולדה מאיר לערב יום העצמאות

גולדה מאיר:  ...שהשכנים שלנו יכולים להחזיק בהרבה מלחמות ולהישאר בחיים, ולנו אסור להפסיד במלחמה אחת. אם ינצחו אותנו במלחמה אחת אז זה הסוף לא תהיה לנו עוד הזדמנות לנצח אי פעם. ובאותן השעות הרגשתי, לא שזה יהיה, אלא הרגשתי מה עלול להיות והנה כאן אנחנו לא נוכל לעמוד. ואני זוכרת ימים אחדים אחרי זה, כאשר בר לב היה למטה, והיה יום הראשון של קרב של טנקים, טנקים שלנו מול טנקים של מצרים, אז בר לב עם הקול השקט שלו אמר לי: גולדה! צה"ל חזר להיות צה"ל והשכנים שלנו חזרו להיות מה שהם, מפני שהיום הזה שהם הפסידו כל כך הרבה טנקים... הם פרסמו מובן שהיה להם ניצחון גדול וכך הלאה. והוא אמר: זהו, צה"ל עכשיו מה שהנו.

שאלה: מה היה בשבילך גברתי, הרגע...? האם את יכולה לשחזר או לחוש מחדש, זה קשה, הרגע הקריטי ביותר במלחמת יום הכיפורים ?

גולדה מאיר:  זה קשה להגיד, זה הייתה שרשרת. כאשר בשבת ב-4 לפנות בוקר צלצל הטלפון ואמרו לי שעכשיו, מה שקבלנו ידיעות, למעלה מכל ספק, זה מתחיל היום. זאת אומרת, זו הייתה שבת, אני ידעתי שלא, לא היינו מוכנים זה יתחיל אז. ושני הימים הראשונים, כאשר בצפון זה הלך רע מאוד, ובדרום כל ההמונים האלה שעטו על הטנקים והקורבנות שהתחילו לדווח עליהם. היו שעות איומות.

שאלה: האם לא ידעת שאיזו, איזו אמונה עמוקה התעוררה לפתע פתאום אחרי שאנחנו לא ציפינו לדבר כזה ? אחרי שאנחנו חשבנו ועבדנו אחרת, שהנחנו – נעמוד, ולו לכמה ימים לפני התמוטטות כזאת ?

גולדה מאיר: לא, אני לא מתוך מידע צבאית, כי אם אולי על בסיס האמונה שאין לנו ברירה, אנחנו מוכרחים לנצח. לחיות ולנצח זה, זה אותו הדבר. ולא היה לי... על, על יסוד זה אולי, לא היה לי ספק שבסוף ננצח, אבל עד אז הייתה רק נחמה אחת נוסף לבחורים, שידענו שיש הפעם בידי צה"ל ציוד שלא היה אף פעם, והאמנתי שנתגבר. אני זוכרת יום אחד, נדמה לי שיום שני, כשמישהו מהחברים על-יד המפות תאר את המצב לא כל כך בצורה אופטימית. אני, אני לחמתי עם עצמי; לא רציתי לקבל את זאת.

שאלה: האם, האם לרוחב כל מה שקרה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כל ההסתאבות המפלגתית והחברתית והעם הזה, מצפה שמשהו יעשה, מישהו יורה את דרכו ובינתיים יש בסך הכל התגוננויות כמו שאמרתי בהתחלה. כל מיני תופעות שהן שליליות מיסודו. האם זה היה לרוחך ? ועל רקע זה האם את לא רואה את התופעות האלה שהזכרנו.

גולדה מאיר: יש הרבה דברים שהם אינם לרוחי, אבל אי אפשר לעשות מכל מה שקורה-דבר אחד. אין פלא שעבר זעזוע עמוק וחמור אחרי מלחמת, מלחמת יום כיפורים. אין פלא. לא היינו בני אדם לולא אמרנו, אין דבר עוד מלחמה כזאת, בתנאים כאלה, זה אין פלא. אין פלא שיש עצבות, ויש עצבות, בתקופה הזאת אנחנו צריכים להיות מוכנים לשני דברים: א. להתכונן היטב למלחמה אם היא תפרוץ, ואין איש יכול עוד להבטיח שהיא לא תפרוץ. ויחד עם זה לעשות כל מאמץ אפשרי, לא מעבר לגבול, אבל כל מאמץ אפשר להגיע, או לשלום, או לכל הפחות – והסדר חלקי שאולי, אני אומרת אולי, יפתח דרך לשלום. אז לולא היה הבדל יסודי בין ראשי הליכוד ובין המערך היינו כולנו יחד, עובדה שאיננו יחד. ואני עכשיו לא נוגעת בתפיסה חברתית. אני לא נוגעת בזה. ואמרתי את זה לחברי שאני עכשיו לא מדברת על זה. אני מדברת רק על אינטרס מדיני, אינטרס ישראלי, של המדינה. ואינני יכולה לראות איך אנחנו יחד נוכל לעשות את המאמצים, אולי להגיע לאיזה הסדר,  ללא לחימה.           

שאלה: את חושבת שהגענו כבר למצב כזה, לנקודה כזאת שבה אפשר לומר שהנה הערבים מוכנים לשלום ? אשאל אותך שאלה אחרת גברתי, את בשעתו התבטאת, כשדובר היה על הסדר חלקי; בשבילנו אמרת ההסדר החלקי זה צעד ראשון לנורמליזציה.

גולדה מאיר: זה לא עכשיו.

שאלה: זה לא עכשיו, לא, לפני מלחמת יום הכיפורים. אחר כך לא דובר על הסדר חלקי. נורמליזציה לפתיחת התעלה בשביל סאדאת זה צעד ראשון לנסיגה כללית. את חושבת שהוא שינה את טעמו ? שינה את מדיניותו ?

גולדה מאיר: לא. אמנם...

שאלה: אם לא גברתי הרי מדוע לא, אם ככה, ממשלת ליכוד לאומי ?

גולדה מאיר: לא. אני רוצה להסביר את עצמי. אני בטוחה שסאדאת רוצה נסיגה טוטאלית, אבל הגענו להסדר; כל אחד מאיתנו יכול לפרש את זה כרצונו, מה שיהיה או לא יהיה, זה יהיה במשא ומתן הנוסף.

שאלה: אם האופוזיציה עכשיו מוכנה לדבר על בדיד המצב הקיים, האופוזיציה מוכנה לדבר על ממשלת חרות לאומית.

גולדה מאיר: כן, אני יודעת שהיא מוכנה לדבר על זה, עד שיבוא הרגע שנצטרך להכריע.

שאלה: מה הדבר הקל, הכבד שהכריע את הכף בשיקולך לפרוש מהממשלה ?

גולדה מאיר: אינני יודעת. זה לא, זה דבר שקרה ברגע אחד. אני יודעת שיש אנשים בארץ, אני מקווה שלא רבים, גם מאלה שמשתמשים בטרמינולוגיות; דבקים לכיסאות וקשה להיפרד מכיסאות, אני חושבת שזה, זה דיבור לא רציני. אני בטוחה רבים שאומרים את זאת גם לא מבינים בזה. בכל אופן עוד לפני מלחמת יום כיפורים; בחירות לפני זה – לא רציתי להמשיך. אני הלכתי מהממשלה ב-65 על מנת לא לחזור לממשלה, אבל אז זה היה לי קשה,

שאלה: את רואה את זה כחולשה שהתפתת בכל זאת.

גולדה מאיר: ש... ?

שאלה: שנתפתת, כן או...

גולדה מאיר: אולי זאת חולשה ואולי זה... ומפלגה מעל לכל. אני מאמינה במפלגה כמכשיר להשיג מטרות... ואני חושבת שהמפלגה שלי עם כל הצרות שיש בה, זו מפלגת שאני רוצה שתהיה חזקה, שתהיה בשלטון, לא מפני שאוהבים את הכיסאות, מפני שאני מאמינה שהיא תעשה את זה יותר טוב, תנהל את המדינה יותר טוב מאשר אחרים. חשבתי באמת, צריכים לתת לאנשים צעירים לקחת את המעמסה על כתפיהם, ואני אעזור להם בכל מה שניתן-מבחוץ; אם הם בכלל יהיו זקוקים לעזרה, אולי בכלל לא יהיו זקוקים. אני בטוחה שהסגנון יהיה אחר, הצורה תהיה אחרת, בוודאי הרבה יותר יעילה והם יעשו את זה יותר טוב, לא יהיה איש בארץ שיברך אותם יותר, מכל לב, ממני.

שאלה: וזו הייתה הסיבה ?

גולדה מאיר: וזו הייתה הסיבה. בתוך הבית וברחוב אומרים: שינוי, אדרבא.

שאלה: גברתי, אם שינוי ? מדוע דווקא שינוי בדורות בתוך מפלגת העבודה ולא שינוי בכלל ?

גולדה מאיר: אתה רוצה שמפלגת העבודה – עכשיו המערך – תתנדב ללכת הביתה, והיא תבקש את חבריו להצביע בעד ליכוד.

שאלה: כשמדובר על תנועת העבודה וערכי תנועת העבודה, ואת נמנית עם דור המייסדים, אם תרצי או לא תרצי, את בעל כורחך נציגת אותו דור מייסדים.

גולדה מאיר: על פי הגיל בכל אופן.

שאלה: כן. מכל מקום, האם הדור הזה שיער בנפשו שזאת היא המורשת, שבצורה כזאת, מכל מקום, הוא יתחיל אותה בדור הבא, לאור המתרחש עכשיו בתנועת העבודה ?

גולדה מאיר: לא. אני לא יכולה להגיד באמת שכך ראיתי את הדברים וכך רציתי שהם יהיו, אבל אני רוצה להגיד לך שיש הרבה מה לבקר בארץ, אין ספק, ואני מעולם לא מתרעמת על ביקורת, ובתנאי – שני תנאים: שהביקורת תהיה אמיתית, זאת אומרת, בנויה על עובדות. בתוספת עובדות. ו-ב' שלא להגיד שום דבר לא נעשה בארץ והכל רע.  (128)

שאלה: גבירתי, את זוכרת את הנוער והחיילים, וידוע לי שנפגשת באחרונה עם נציגי תנועות המחאה. והאם לא קבלת את הרושם שהנה, בני הנעורים הללו, או הצעירים הללו, הם מעונינים בחידוש הערכים, הם מעונינים באיזה רנסאנס של ערכים הללו שעליהם את התחנכת, אלא שהם נמצאים באפלה ואין מי שיוליך אותם לאור הגדול.

גולדה מאיר: אני נפגשתי איתם לשעות, וקבענו שיהיה המשך, בחורים מצויינים, באמת. אני אמרתי להם שיש שלושה סוגים של אנשים שגם כאשר הם אומרים דברים לא צודקים קשה לי להתווכח איתם. זה מחוסרי עבודה; זה הורים שכולים, או אלמנות; וזה אנשים לוחמים. יחד עם זה הייתה שיחה, לפי דעתי, טובה, ואין ספק שאלה הם בחורים מצויינים, והרצון שלהם שיהיה טוב, שיהיה יותר טוב, בזה אין לי כל ספק. אני רק חושבת שהם לא חשבו עדיין, עד הסוף, מה הם הדרכים שאפשר להגיע אליהם, שדרכם אפשר להגיע לדבר יותר טוב, ואני גם לא חושבת שהדרך שהם הולכים בה... למשל: על-יד מרכז המפלגה עומדת משמרת, המשמרת הזאת, קודם כל, זו מסירות. ויש משמרות, יום ולילה, יש משמרת, מה רוצים ? הם רוצים שנעשה כך ולא אחרת – יפה. אבל אמרתי להם: איפה אנחנו נתמודד ? איפה אני אתמודד אתך ? אתה תביע את דעתך. אני אביע את דעתי, ואחר כך בצורה דמוקרטית יחליטו. אז כאשר הם אומרים: לא! מבחוץ אנחנו רוצים להשפיע, אני לא מקבלת את הדרך הזאת. מדוע יש למישהו רשות ותהיינה זכויות שלו גדולות להשפיע עלי בלחץ כזה שאני, אם יש לי דעה, שאני אשנה את דעתי ? זה אני לא מקבלת. אבל קודם כל זו תופעה מעודדת, שיש אלפים שהתחילו להתעניין. קודם לא התענינו, לא כולם בכל אופן, התחילו להתעניין במה שנעשה בארץ, בחברה, במדיניות, בכל. ורוצים לשנות. בודאי עושים דברים טובים. אני לא חושבת שזו הדרך.

שאלה: האם את חושבת שלתנועות המחאה הייתה השפעה כל שהיא על מה שקרה בעקבות פרסום הדו"ח של ועדת אגרנט ?

גולדה מאיר: לא. אינני יודעת למה אתה מתכוון.

שאלה: אני מתכוון שועדת אגרנט אמנם פסקה מה שפסקה לגבי הצמרת הצבאית. היא לא דיברה במידה והיא דיברה היא... דיברה טובות על הצמרת המדינית. אף על פי כן, ההשלכות היו כאלה שדובר בתחילה... על ששר הביטחון חייב להסיק את המסקנות ובסוף דובר שאחריות מיניסטריאלית היא כללית של כל הממשלה ואינני יודע... בפועל יוצג, ישיר או עקיף, ראש הממשלה בעצמה התפטרה.

גולדה מאיר: לא. קודם כל, הם דרשו את הליכתה של הממשלה לפני אגרנט. לתת להם קרדיט בעד זה – חיכו. הם בכלל לא מתחשבים עם דרך ועדת אגרנט,

שאלה: אבל זה אולי...

גולדה מאיר: הם לא מחכים לתוצאות של ועדת אגרנט, למשל חלק עקיף. ב. ועדת אגרנט מה שהיא אמרה, וזה חלק רק, זה דין וחשבון חלקי ועוד יבוא ומי יודע מה שעוד יבוא. עכשיו צריך לבוא פרק של המסקנות שלהם – בחלק הראשון, ואחר כך יש להם עוד מה לחקור.

שאלה: האם את מקבלת את האחריות המיניסטריאלית רק של שר הביטחון או שאת סבורה...?

גולדה מאיר: יכול להיות. אינני יודעת מדוע ועדת אגרנט לא דנה בזה, היא יכלה לעשות את זאת. אבל זה לא יהיה מופרך לגמרי, לפי השקפתי, אם יגידו כל הממשלה. אבל אין לאפשר, אם אנחנו צמודים לדו"ח ועדת אגרנט, אז הפרק... הסעיף הזה על אחריות מיניסטריאלית – הם הצמידו למה שהם אמרו על שר הביטחון, שהם לא רואים אותו אחראי אישית לשום דבר, אבל הם אומרים: מתעוררת בעיה מיניסטריאלית, אחריות מיניסטריאלית, ועל זה הם לא רוצים להגיב. ואני יודעת שהעיקרון גם של אחריות מיניסטריאלית וגם של אחריות קולקטיבית – הדברים האלה מקובלים.

שאלה: כלומר, התפיסה שלך היא תפיסה למעשה; ברגע שיש אחריות מיניסטריאלית של שר אחד, יש אחריות קולקטיבית של כל הממשלה.

גולדה מאיר: אני אומרת שאז עומדת בפני הממשלה הבעיה הזאת. ואני לא בטוחה עם כל חברי הממשלה חושבים...

שאלה: מה חושבת ראש הממשלה ?

גולדה מאיר: זה אני אגיד לך אחרי שאני כבר לא אהיה ראש ממשלה. בכל אופן, לי הרבה יותר קל אחרי שהתפטרתי.

שאלה: האם גם זה הבאתי בחשבון כשהתפטרת בכל מערכת השיקולים שלך ?

גולדה מאיר: בכל אופן תת הכרתית בוודאי. זה צריך להגיד בכל גילוי הלב. אבל בלי שים לב מה שאומרים אנשי צבא, ואני מאמינה להם שאומרים לי את זאת, לא רק בכדי לנחם אותי. אז אם אומרים את זה ברצינות ויש הגיון במה שהם אומרים. כאשר איש כמו בר לב איש כמו דדו ואחרים אומרים לי: מה קרה לך ? זה שטויות מה שאת אומרת.

איך את יכולה לראות את עצמך אחראית, כאשר שר בטחון – גנרל ולא סתם גנרל, וראש המטה – גנרל. גם כן, אין להתבייש ברמטכ"ל... כמו דדו, וראש אמ"ן – גנרל. גם כן עם עבר יפה, כולם אומרים אותו הדבר, אז את האזרחית צריכה לחשוב אחרת ? אבל אני... יש אנשים, שאולי, שקל להם להוציא את עצמם מהחשבון, לי לא. ואני אמרתי פעמים רבות, אני כבר לא אהיה כמו שהייתי לפני מלחמת יום הכיפורים.

שאלה: באיזה מובן ?

גולדה מאיר: במובן ההרגשה, במובן... כל מיני מובנים.

שאלה: ולכן הרגשת, ולכן הגעת למסקנה שמוטב שתפרשי ?

גולדה מאיר: ויותר קל לי, יותר קל לי ככה. וועדת אגרנט אמנם אמרה שהיה נכון שלו הייתי אומרת... את הממשלה, של גם שר הביטחון יש בו עוד שני חברים ששמעו אותו, על כמה דברים שאני שמעתי, אבל נניח, ביום שישי, ערב יום הכיפורים, כינסתי רק את השרים שהיו בתל אביב, כאשר שעדיין באותו הבוקר דעת אמ"ן הייתה, ש... וכבר... לא חשבתי, בכל זאת... אבל ככה עולים גם דברים – טובים – לא חשוב. אבל כשאתה אומר מדוע באיזה מובן אני אחרת ? אינני יכולה להגיד לך. אני רק יודעת, שאני לא, לא אותו בן אדם שהייתי אז, שהייתי לפני המלחמה. אז לו הייתי בת 30, 40 זה היה נורא עצוב, אבל בגיל הזה זה נהיה קצת אחרת.

שאלה: את הזכרת פה גברתי את ההכנסות בביתך בתל אביב, ולפני כן דיברנו על חדר האורחים שלך פה...

גולדה מאיר: התכנסנו ? מתי התכנסנו בביתי ?

שאלה: את דיברת עכשיו, באותו יום שישי. כי אני רציתי להיכנס למה שקרוי, למה שקרוי המטבח של גולדה שהוא שמתחרה במטבח, במטבח של מקסים בפריס, הייתי אומר, הוא מתחרה. מה זה המטבח ?

גולדה מאיר: אני...

שאלה: איזה תבשילים מבשלים שם במטבח ?

גולדה מאיר: אני באמת אסירת תודה לך שהעלת את המטבח שלי. יש לי מטבח פה, יש לי מטבח בתל אביב. אני יודעת שזה לא יעזור.

שאלה: מטבח זה מטבח.

גולדה מאיר: אבל אני רוצה להגיד את זה בצורה הפשוטה ביותר והחריפה ביותר. כל הסיפור הזה על מטבח, על טרויקה, על זה שהממשלה היא חותמת גומי, לא היה ולא נברא, מחוץ לדבר אחד שועדת אגרנט, מציינת כדבר מובן מאליו, שלראש ממשלה יש רשות להתייעץ בעניינים שונים עם כל מי שהיא מוצאת לנכון. אבל אף החלטה אחת, לא בענייני בטחון ולא בדבר אחר, נתקבלה במקום אחר מחוץ לממשלה.

שאלה: ...פרש מכיוון שהוא חש שהוא לא היה שותף להכרעות.

גולדה מאיר: הוא לא אמר שהוא לא היה שותף להכרעות. לא היו הכרעות.

שאלה: וגם שרים אחרים.

גולדה מאיר: לא היו הכרעות. וכל ההחלטות... ויש רשימה ארוכה של ישיבות ממשלה שבהם דנו בענייני ביטחון, לא עלתה אף הכרזה אופרטיבית, אני לא מדברת על מלחמה, כל השנים שלא נתקבלה על ידי הממשלה. לא הוקמה אף נקודה של היאחזות בלי החלטת הממשלה. לא היה שום פורום בקבלת החלטות. נכון, בזמן לזמן אני מתייעצת עם חברים אחרים, ולועדת אגרנט נתתי את כל הרשימה של התייעצויות. לא עבדתי במחתרת.

שאלה: אם ככה מה...

גולדה מאיר: ואיש לא יכול להצביע על ראש הממשלה באיזה מקום שהוא שאין לו רשות להתייעץ עם עניין זה, עם חברים אלו, עם חבר זה, לעניין זה, עם איש אחר. ואני מוכנה שכל מקרה, סופר דמוקרט יכנס לישיבות הממשלה; ייקח את הדיונים של 5 שנות היותי חברת הממשלה ויראו: אם מישהו יכול לעשות את זה יותר דמוקרטי ויותר בשיתוף חברים.
                                                                                                           
שאלה: אגב מטבח ותבשילים. איזה תבשילים תכין לנו גולדה מאיר בצאתה מעסקי חולין, מהממשלה ?

גולדה מאיר: אה, אז אני באמת אבשל במטבח לילדים שלי, לנכדים שלי, דבר שכבר מזמן לא עשיתי.

שאלה: יש איזה תכניות למסעות ?

גולדה מאיר: לא.

שאלה: זיכרונות ?

גולדה מאיר: יש זיכרונות שטוב לזכור אותם ויש זיכרונות שטוב כאשר שוכחים אותם. ולא... אין, אין לי כל... אני לא רוצה תכנית אחרי שאני עוזבת את הממשלה. זה צריך להיות לגמרי חופשי, ולעשות מה שאני רוצה.

שאלה: מה את רוצה לעשות ?

גולדה מאיר: אה, זה מה שאני ארצה אני אעשה. אני רוצה לקום בבוקר ואין לי יומן, ולא רשום ב-9 ככה, וב-9.30 ככה, בעשר ככה, לא. יש לי יום ארוך, גדול, לעשות כל מה שאני רוצה לעשות, מה שאני ארצה לעשות, אינני יודעת, נראה. בכל אופן דבר אחד אני בטוחה, לא אתגעגע להיות בממשלה או בכנסת.

שאלה: האם יצא הרצון מלפניך אולי להעלות פה, אם לא בספרים לאחר מכן, מספר חוויות גדולות שהיו לך בתקופת כהונתך כראש הממשלה ? הנה למשל, אני רואה פה, הדגל הזה שניתן לך על ידי השבויים שלנו, שבויי מלחמת ההתשה שארגו אותו והגישו לך אותו.

גולדה מאיר: כן. זה היו עשרה בחורים – נלקחו בשבי וכל מה שעשינו בכדי לשחרר אותם. שלושה פצועים קשה העברנו במשך הזמן והנה הם כולם באו עם ההסכם על חילופי שבויים; ב-6 הנקודות דרשנו גם אותם. והם הגיעו לאחד הבסיסים של חיל אויר – הייתה מסיבה להם. וכאן בא לי מבית אלפא ואמר: אנחנו היינו יחידה של עשרה בחורים. לכל יחידה יש דגל. עכשיו, היחידה התפרקה והחלטנו להגיש לך את הדגל. אתה יודע: אני מתרגשת יותר מדברים טובים שעושים לי שאני משוכנעת שאני לא... אינני יודעת מדוע אני ראויה, ראויה לכך ? זה לא העמדת פנים. הרבה יותר ממה שכאשר אומרים עלי דברים שאני חושבת שהם לא צודקים. מדוע הבחורים האלה דווקא בחרו בי, לתת לי דבר שהם סרגו במו ידיהם ? ושמרו על זה בשנות ישיבה – שבויים במצרים, ואני חושבת את זה לדבר יותר, יותר מאשר מגיע לי. אבל האמת היא שכאן שמחתי, שהם בכל זאת חשבו לתת לי את זה; היו דברים טובים. היו ימים ולילות חמורים מאד עם קבלת האחריות – קשה מאוד. אין אחריות יותר גדולה מאשר אחריות חיי אדם. ועוד מ- 47-8 עמדתי במצבים ובתפקידים שהייתי צריכה להכריע... 

שאלה: ... שנחרטו בזיכרונך.

גולדה מאיר: כאשר ביום שישי, שני ימים לאחרי כיבוש ירושלים, והייתי צריכה לצאת לארצות הברית, אני אז לא הייתי בממשלה. וחשבתי, אני לא יכולה לעבור לניו יורק, להיפגש עם יהודים; שלא הייתי על יד הכותל. אז ב-5 בבוקר באתי לירושלים, ואלוף חיים הרצוג לקח אותי לכותל, ושם התחילו לבוא הצנחנים הראשונים שיכלו לגשת לכותל.

וראיתי, באמת, הגיבורים האלה, נדבקים לקיר, לאבנים האלה בבכי, ואחד מהם, אני בטוחה שהוא לא ידע מי אני, אבל בכה כמו תינוק. אחרי מלחמה, באמת, של גבורה יוצאת מן הכלל, וסיכמתי לעצמי: בודאי, גם לגיבור הזה היה צורך באותו רגע שתהיה אמא על ידו. אילו לא הייתה... אני הייתי... ונפל על צווארי ובכה. אמרתי: היה לי טוב שהייתי אמא בשבילו. אבל היו דברים, כל מיני דברים. היו מאבקים. אנחנו כל מה שאנחנו – תלויים בחוץ וצריכים לקבל מבחוץ – זה לא בא בלי מאבק. ואולי היה לי קצת חלק, מכריע, אולי חלק יותר, לכל  הפחות, ברקמת היחסים האלה עם ארצות הברית, שלעת עתה אין לנו על מה להתאונן בארצות הברית.

שאלה: גברת מאיר,

גולדה מאיר: יהדות, זה גם כן מביא אותי להתרגשות עמוקה מאוד – פגישה עם יהודים.           

שאלה: גברת מאיר, כמי שעשה את דרכו הציבורית כמעט 50 שנה, אם אני לא טועה,

גולדה מאיר: יותר כבר,

שאלה: הוא... והגיע לפסגות, ראש ממשלת ישראל, בוודאי שהוא לא מסתכל לאחרו בסיפוק או לא בסיפוק. אלא הוא רשאי לצפות קצת קדימה. אם אשאל אותך, אם את צופה קדימה, מה את רואה, או אולי מה היית רוצה לראות ?

גולדה מאיר: קודם כל שלום. זה נמאס שכל אחד אומר את זה וכל אחד מאמין בזה, ורוצה בזה באמת. רק לא אש יותר ורק לא קורבנות יותר אבל, אחת הפגמים שלי שאני לא יכולה להשלות את עצמי, ועדיין אינני רואה את השלום בפתח. יש מקומות, שלמשל אנחנו... אני אומרת כל הזמן, אנחנו נותנים הרבה מאוד קרדיט עכשיו לסאדאת. ואני תמיד מוסיפה, והלוואי יוכיח שהוא ראוי לקרדיט הזה. הרבה יותר חמורים בסוריה, אבל הנה לפני ימים אחדים היה שר לנוער, בממשלה המצרית, היה בביירות והייתה מסיבת עיתונאים ושם הוא הסביר בפשטות שמצרים החליטה ללכת בשלבים: השלב הראשון – זה לחסל את התוקפנות של 67. השלב השני – זה לחסל תוקפנות של 56. השלב השלישי – את התוקפנות של 48. הא לך כל הרצפט בפשטות ובקיצור. אני לא אומרת שזה תמיד יהיה כך, אני מאמינה אמונה שלמה, שפעם השנים שלנו יהיו איתנו בשלום ספק אם אני עוד אזכה לראות את זאת, אבל אני בטוחה שזה יהיה. אבל, דבר אחד שלום. דבר שני, שתהיה חברה טובה. שהמעשים יתאימו לדיבורים. שכל אלה שמדברים נגד הפער ויש על מה לדבר, שלא יעשו דברים הפוכים. ושיבואו מליון יהודים מכל המקומות. מספיק – שנה שנתיים הקרובות.

שאלה: אחרי שנה שנתיים, שוב נבקש ממך תחזית לשנה שנתיים הקרובות לנו. גברתי, ראש הממשלה, אני מודה לך מאוד על שהענקת לנו את השיחה הזאת, ועל שארחת אותנו בבית הזה הנחמד פה. ערב טוב לך וחג עצמאות שמח.

גולדה מאיר: ערב טוב. אני רוצה להגיד תודה לכם, ובהזדמנות זאת להגיד לכל העם שאחרי הכל הוא עם נפלא מאוד, ועם כל העצבות וכל הכאב, זה בכל זאת יום עצמאות.      
           

החומר מצוי בארכיון ומרכז מידע ע"ש גולדה מאיר, בית ברל ובמכון ליהדות זמננו, המדור לתיעוד בע"פ, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

חדשות ועדכונים

היו שותפים בהנצחת גולדה מאיר ז"ל To support our mission please donate לחצו לתרומה לעמותה >
Donate
X