ממשלת גולדה מאיר בעידן טרור

ממשלת גולדה מאיר בעידן טרור

מאת: זמיר צבי

תאריך: 18.12.2005 
RE - 121, תיעוד בעל פה
ארכיון ומרכז מידע ע"ש גולדה מאיר
העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר

פרסום ראשון

מתוך: יום העיון השנתי לזכרה של גולדה מאיר נערך בשיתוף המרכז הבינתחומי, הרצליה והעמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר.         

גולדה נקראת לדגל

אני רוצה להקדים ולומר במה שנוגע לי, הדיון יהיה במידה רבה מונולוג. זה לא דיאלוג. זו דרכנו ואני מתנצל מראש.
אני רוצה להגיד מילים  אחדות על גולדה, כי אני חושב יש פה צעירים דווקא משום פרסומים שהיו לאחרונה על גולדה. בין היתר פרסומים שנבעו גם מחוסר הכרה של גולדה וגם מרוע לב. אני רוצה לומר כמה דברים שייראו לנו קצת לא מובנים על יסוד ההווה שאנחנו חיים בו ולעשות הכרה עם גולדה.

נכתבו ספרים שונים על גולדה. אני רוצה לעסוק בתחום של גולדה והביטחון. ולומר שאני מאד ממליץ לקרוא את ספרה של גולדה חיי. שוב אינני מבקר ספרותי. הוא כתוב בשפתה של גולדה. הוא כתוב בכנות והוא ספר שבו גולדה מטילה אשמה רק על עצמה. היא לא מטילה שום אשמה על שום אדם אחר. היא מציינת עובדות ומותירה לנו לקוראים להסיק מסקנות. גולדה חודשים אחדים אחרי שפרשה ממשרד החוץ, אחרי שנים של פעילות די עייפה וכד', היא נקראת להיות מזכירה של מפא"י. והיא נקראת, היא לא נענית לזה בראשית הדברים. אבל כשבאים לגולדה ואומרים לה, ואני אצטט, היא אומרת, שקראו לה והמטרה הייתה לאחד את מפלגות הפועלים. זאת אומרת, את מפא"י אז ואחדות העבודה. לצעירים לפחות את השמות הם מכירים ורפ"י. אז גולדה אומרת זו הייתה הקריאה היחידה שאותה לא יכולתי להשיב ריקם. חשבתי, שעתידה של תנועת העבודה מוטל על כף המאזניים ולא יכולתי להפנות עורף לא לעקרונותיי ולא לחבריי. תראו, עברו שנים מאז, כמה זה שונה היום. כשאנחנו עדים למה שקורה היום במערכת הפוליטית כמה זה קל, אולי קשה, אבל זאת עובדה שהנאמנות למסגרת הפוליטית היא חסרת משמעות לחלוטין. 

גולדה והביטחון

מה המדיניות שגולדה ירשה את ממשלת אשכול, שהייתה ממשלת ליכוד לאומי, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. אבל מה הייתה המדיניות שהיא ירשה ממשלת אשכול,  ואני רוצה לגעת רק באותם חלקים במדיניות שנוגעים לביטחונה של מדינת ישראל. היא אומרת את הדברים הבאים: אמונה אחת שיש בכוחו של צה"ל להדוף כל ניסיון ערב לאכוף על ישראל פתרון מדיני שישראל לא תרצה בו. עכשיו היא אומרת: יש להעדיף הסדר ביוזמה ערבית ישירה או תיווך על פני יוזמה ישראלית אשר תמיד תשמש קו התחלה ללחץ ערבי נוסף. במהלכנו עלינו לשאוף לתאום מכסימלי עם ארה"ב. מקור עיקרי לשמירת הפער הייחודי בין צה"ל לצבאות ערב. ולבסוף, ארצות הברית היחידה שבכוחה ובאינטרס שלה למנוע התערבות חד צדדית סובייטית באזורנו. 

זאת הייתה המדיניות שגולדה דגלה בה וחוץ מפעילות של גולדה בתחומים אחרים של הממשלה, בתחום הכלכלי והחברתית, זאת הייתה המדיניות שגולדה שמרה עליה. היא חיה בהכרה, היא ירשה את זה. היא חיה בהכרה שזהו צה"ל וחיה בהכרה שצה"ל צריך לנהוג במדיניות שהוא נוהג. ותכף ניגע, חלק גדול של הדברים נאמרו בעניין הטרור על ידי קודמי בצורה מקיפה מאד. אבל היא דגלה בזה והיא תמכה בזה בלחימה בטרור לצורותיו וזו הייתה דעתה גם בכל מה שקשור בהתעצמות של הצבא ובקשר לארה"ב. אני גם הייתי עד למאמצים אישיים שגולדה עשתה בתקופת שלטונו של ניקסון כדי להאיץ לשלוח מטוסים למדינת ישראל במקום שהמשלוח הזה נפסק.       

מינכן

אני רוצה לעבור כעת לעניין הטרור. ואני אגע בטרור באירופה. בעצם עד מינכן, המדיניות האירופאית וגם במידה מסוימת מדיניותה של ממשלת ישראל הייתה לנסות ולאתר את ההתפתחות הזו. יצאו מתוך הנחה גם ממשלת ישראל, שזה צריך לתת להליך הזה למצות את עצמו בתקווה שהמדינות שמארחות את הטרור בארצותיהם, מתוך שיקולים של עצמם, יביאו קץ לפעולה הזו. זה היו ניסיונות עד מינכן. אני רוצה לומר, שלא כולנו היינו שלמים עם ההחלטה הזו. הייתה החלטה מדינית מובנת. אבל היה לנו יסוד על יסוד מה שידענו ושמענו והערכנו שהעניין הזה מחוץ לגבולות ישראל לא יפסק. כי לחבלנים היו בזה 3 מטרות עיקריות:

העיקרית שבהם, ליצור חיץ, סייג, להכביד על קשר של מדינת ישראל במדינות אירופה. לפגוע במתקנים ישראלים, לפגוע בחברות מסחריות. לאיים ולפגוע בחברות אירופיות שמקיימות קשר עם ישראל וכל זה כדי לפגוע בהתפתחותה הכלכלית של ישראל.   

המטרה השנייה, שהייתה חשובה להם, זה לגרום לזה שמדינות אירופה יכירו בעובדה, שיש מלחמה של הפלסטינים על שחרורם. כי מכל מה שהיה במדינת ישראל ולאורך הגבולות התארגן כאותה מלחמה האין סופית שישנה בין הפלסטינים ובין מדינת ישראל. יש מי שמונה את מספר השנים במאה השנים אחרונות. אבל זו הייתה מלחמה שהיא נמשכה מאז ששת הימים בלי הפסקה והיא איננה מהווה שינוי במדיניות שבין ישראל לבין ארצות ערב. הפלסטינים האמינו שפגיעה באירופה, בישראלים באירופה, ככל שהיא תהיה יותר מכאיבה, ככל שהיא תהיה יותר מקיפה, היא תיתן ביטוי לעמדה הפלסטינית שמגדירה את המלחמה הזו כמלחמה לשחרור הפלסטינים. זאת היא הכוונה.
עכשיו, מדינות אירופה שהופעל עליהן לחץ תעשו אתם את חובתכם, אתם מארחים ישראלים לצורותיהם בפעילותיהם השונות, חברות עסקיות, שגרירים וכד'. תבטיחו את פעילותם התקינה בארצותיכם. דבר אחד שהיה, נימוק אחד שהיה, שהם לא רוצים להיגרר בארצותיהם למלחמה בין ישראל לארצות ערב. זה לא עסקינו תגיעו לפתרון. אתם צרכים לזכור, שעמדת ארצות אירופה הייתה, שאת הסכסוך הזה צריך ליישר. והדגש היה על ליישב את הסכסוך. תיישבו את הסכסוך ואל תגררו אותנו להיות צד במלחמה הזו.       

דבר שני, באמת, הדבר התבטא, ההגנה שלהם התבטאה כשהדברים קצת החריפו בהצבה של שוטרים לפני שגרירויות בתדירות יותר גבוהה סיירו במשרדים של אל על ושל חברות אחרות כדי למנוע חבלה במקומות האלה. אבל זה לא הפך להיות עיסוק של רשויות הביטחון באירופה וזה לא הפך להיות עניין... התייחסו למלחמה הזו כדבר פוליטי שהוא לא רק פוגע בישראל הוא גם פוגע במעמדן של אותן מדינות כלפי נציגים רשמיים שבאים לבקר במדינותיהם. צריך לומר, שהייתה לשירותים באירופה היו קשיים. הפעילות חבלה, פעילות הפגיעה לצורותיה של הפלסטינים באירופה. ראשיתה בארצות ערב ובעיקר בלבנון. הפעילות הזו גם כוונה על ידי מפקדות בלבנון וגם קיבלה את הסיוע המנהלתי בשירותים שראשיתם בלבנון. למדינות האירופאיות לא היו שום מקורות אינפורמציה על מה קורה במפקדות של הארגונים האלה בלבנון. אנחנו טיפלנו במרכזים האלה בארצות ערב ובמיוחד בבירות. הבולט שבהם היה מבצע "אביב נעורים", שהמטרה שלו הייתה לפגוע במרכז של ספטמבר השחור. אנחנו פגענו באחד הפעילים ביותר בחטיפת מטוסים. הייתה פיגורה כזו שנקראה מודיע חדד וכד'. פגענו במשרדי פת"ח.

אני אומר, פגענו מישראל בארצות ערב. דבר שנתן לנו רווח זמן. נתן לנו פה ושם מודיעין וניסינו להשיג הרתעה מסוימת מחשש של פגיעה אישית של האישים האלה. האישים האלה לא חיו. אבל האחרים שחיפשו להם מקלטים פחות נוחים להפעלה, פעלו בתנאי מחתרת, שזה היקשה על הפעולה שלהם. היה ברור, שהתנועות האלה לפגיעה באישים לא נחסל אותם. צומח דור חדש של מפקדים פעילים בתוך הארגונים האלה. אבל זאת הייתה המטרה של הפעולה הזאת. הפעולות הצליחו בסך הכל אבל הם לא עשו שום שינוי לגבי פעילות התנועות הפלסטיניות באירופה. הדבר היותר קיצוני שגרם לזעזוע כלל עולמי, ובודאי בישראל היה רצח הספורטאים ב-72 במינכן באולימפיאדה. הסיפור מוכר. אני חושב, לי יצא לספר אותו פעמים רבות וכד' אז אני אגיד את העיקרים של הדבר הזה.  

לגרמנים היה עניין, בהזדמנות של אולימפיאדה בגרמניה, לתרום תרומה לרהביליטציה של הגרמנים החדשים בגרמניה. לעשות את זה נקי וחלק ויפה ובאווירה אולימפית, שאומנם אמורה הייתה להיות כפי שהייתה בעבר. אווירה שבה ניצתו מלחמות בין צדדים שהשתתפו באולימפיאדה גם שהאולימפיאדה הזו תהיה תרומה להפסקת המלחמות והמדינות כולן השתתפו באולימפיאדה.         

המערכת הישראלית, באותה תקופה, עשתה פעולות אבטחה שבעיקרם היו קשורים להספקת אינפורמציה בשיתוף פעולה עם שירותים מקומיים בארצות אירופה וכך היה גם בגרמניה. זה אומר, הנציג של מדינת ישראל, במקרה המסוים הזה, נדמה לי, הוא היה איש הביטחון של משרד החוץ. קיים את כל הקשרים והיפנה את תשומת ליבם של השירותים גרמניים לסכנות האפשריות באולימפיאדה והם לקחו על עצמם לטפל ולדאוג לזה.   

כשהגיעה הידיעה שנחטפו הספורטאים במינכן, הידיעה הגיע ארצה ואז התקיים דיון. זה היה שעה שגולדה הייתה בכנסת בירושלים. הידיעה הגיעה והיה דיון. איזה עמדה אנחנו נוקטים. התברר לנו, שגם מבחינת הזמן... הכוונה בין היתר עלתה השאלה, האם נוכל גם מבחינה גרמנית וגם מבחינתנו אנו לבצע חילוץ באולימפיאדה כדי לחלץ את אנשינו בדרכים שבה אנחנו פועלים ופעילים. 

מסתבר, שמבחינת לוח הזמנים, הסיכוי של צוות שלנו להגיע לגרמניה, כדי לעשות את זה הוא פרובלמטי.

אני אלך לעוד דבר מעניין. בשביל להציג את גרמניה של אז הימים. בדיון שהיה, אני רושם את הדיון. משה דיין היה סבור ואמר, שאם הגרמנים ייטלו על עצמם את האחריות לפעול כדי לשחרר את ספורטאינו, אז לצבא הגרמני יש מספיק יחידות מעולות שיכולים לעשות את הפעולה הזו. והסיכום היה קונצנזוס היה בזה קונצנזוס של השרים כולם שהשתתפו בזה לקבל את העמדה הזו אבל להקדים שיחה של גולדה עם הקנצלר הגרמני. גולדה באמת יצאה לחדר השני ודיברה עם הקנצלר והוא אמר לגולדה: אני מתחייב, שאנחנו נשחרר את הספורטאים על אדמת גרמניה. ואנחנו נעשה את כל מה שצריך כדי לשחרר אותם. ואז ההחלטה הזו באמת התקבלה והייתה כוונה שמשה דיין יטוס למינכן ועל יסוד זה הוא התכונן... אני כבר לא הייתי שם. אנחנו כבר לא היינו שם. מכל מקום משה חשב שזה מיותר, כי ישנו שם השגריר. הגרמנים יעשו את העבודה שלהם וזה ייגמר.... בערך בשלוש, מצלצל אלי ראש הלשכה של גולדה ואמר תשמע, אנחנו רוצים להטיס מטוס אל על, כי משה דיין רוצה לטוס למינכן. והגרמנים, רשות התעופה הגרמנית, אומרת שהיום הזה הוא איננו יום טיסה של אל על למינכן. פשוט תבינו איך הראש עובד. כיוון שאנחנו, המוסד היה בתוקף תפקידו קשור גם לשירותי המודיעין גם של הגרמנים, אז אני הרימותי טלפון לראש המוסד הגרמני ואמרתי לו תשמע, אתם יצאתם מדעתכם. אתם כעת אתם הולכים לחפש.... בקיצור, אישרו את הטיסה הזאת והיינו אמורים, גם אני, להצטרף למשה דיין. והוזכר פה ויקטור, שהוא עבד עם משה דיין בנושא המשא והמתן והחילוץ של מטוס סבנה, איש שרות הביטחון. היינו אמורים להצטרף לטיסה.

באנו לשדה התעופה בלוד. שדה התעופה היה מוצף עיתונאים מכל המינים. ואז משה דיין אמר, תשמע , אם אני עולה פה על המטוס, אני חושש, שירצחו את הספורטאים שאז יתברר להם, שאני טס למינכן לכן אני לא רוצה לטוס למינכן. אני הייתי סבור, שלי אין מה לעשות בטיסה למינכן, כי אני לא יודע לנהל מו"מ, אני לא מוסמך לנהל מו"מ ויש שם שגריר. משה אמר: בוא דבר עם גולדה. וגולדה הבינה את מה שאני אומר. אבל בצרוף של שיחה של אמא טובה, ושל אישה החלטית שיודעת, שרוצה לדעת מה היה שם, היא אומרת: צביקה אני מבקשת ממך שתטוס עם ויקטור למינכן. מה יש שם אני לא יודעת, אני רוצה שנדע מה היה במינכן, איך היה החילוץ של הספורטאים. ואנחנו טסנו למינכן. הגענו לשם לחושך. מצאנו, כבר אני רוצה לומר, העניין נוהל על ידי שר הפנים של ממשלת בווריה ועל ידי מפקד המשטרה של בווריה. שניהם מאד לא רצו שאני אכנס לתוך המסגרת של השיקולים של האולימפיאדה על יד המקום שבו היו ספורטאינו כלואים. אבל היה שם שר הפנים הגרמני והוא אמר להם, תשמעו, אי אפשר, בא גנרל... בקיצור נתנו לנו להיכנס.      

כשאני נפרדתי ממשה דיין, אני הכרתי את המבנה של... של השיכון הזה במינכן, בביקורים קודמים שלי במינכן. זה נראה בערך, כמו כוורת. והיה ברור לי שחילוץ בתוך הכוורת הזו הוא דבר מאד קשה, הוא בלתי אפשרי.

ואז בחילופי דברים עם משה דיין, סיכמנו, בוא נשפיע על הגרמנים, שיוציאו את הספורטאים מחוץ לבנין הזה. למקום ששם החילוץ הוא אפשרי.        

כשאני באתי לשם, אז הם ראו אותי, אני אמרתי להם: תראו, בואו קודם כל נמשוך את העניין עד כמה שאפשר שהם יתעייפו. הם היו מאד עצבנים. אנחנו קיבלנו מהם אולטימטום, מהרגע הזה, כל שעה שהעניין נדחה מרגע המו"מ, העניין נדחה, אנחנו נהרוג את אחד מהספורטאים. אנחנו לא עומדים בזה. והסיכום היה... ואמרו אנחנו לוקחים  אותם לשדה התעופה שלא יהיה שם שום מטוס. רק מטוס לופטהנזה, שלפי ההסכם אמור לקחת את הספורטאים ביחד עם הטרוריסטים לארץ ערבית מסוימת.    

    
ושם אנחנו מהצוהריים מכינים  את הפעולה הזו, פעולת החילוץ. אני חשבתי שזה תוכנית יוצאת מהכלל טובה. כי זה מחוץ לקמפוס, במקום שזה שדה תעופה שאין בו אף אחד. הם מכינים אותו לפעולה זה יוצא מהכלל.

טסנו לשם. לא חשוב הפרטים... הפרטים לא חשובים. הגענו לשם ובמטוס עם הגרמנים וההליקופטר של הטרוריסטים והספורטאים חג  במסלול יותר ארוך והוא נחת כמה רגעים אחרינו. אנחנו נכנסנו לבניין המרכזי של שדה התעופה הזה. וכעבור איזה זמן שני ההליקופטרים האלה נחתו לפנינו והתוכנית החלה. 

כעת התוכנית הייתה אמורה, על פי הגרמנים, היה חושך, הבניין היה חשוך. המשבצת של שדה התעופה הייתה בתאורה מאד חלשה. התוכנית אמרה, שהם הטרוריסטים ייצאו מההליקופטרים והספורטאים יהיו כלואים בהליקופטרים. המפקד של הטרוריסטים פלוס עוד איש אחד ילך למטוס לופטהנזה כדי לבדוק אותו. ואם המטוס הוא כפי שהוא ערוך הם יעברו למטוס ויטיסו אותם לאן שיטיסו אותם.     

והגרמנים אמרו לנו, שאנחנו, התוכנית היא, כשהם יגיעו לשם השוטרים שישנם שם הם, ישתלטו עליהם או שיעשו את זה בכוח ויאסרו אותם או שיירו בהם ומרגע זה מתחילה פעולת החילוץ. אנחנו מהחלון   יכולנו לראות גם את ההליקופטרים וגם את הצעדה של שני הטרוריסטים האלה עם המלווים. כעבור 20 רגע, משהו כזה, אנחנו רואים שהמלווים האלה חוזרים. ועם האנשים. מה היה שואלים את גנשר, הוא היה שם מי שהיה שר הביטחון בממשלת בווריה, ידיד גדול של ישראל, פרח שמו ממני אבל לא חשוב.

הם אומרים לי, תראה אנחנו לא יודעים כלום. מה שאתה רואה גם אנחנו רואים. אין לנו סמכות לתת פקודות לשר הפנים הבוורי ולמפקד המשטרה. בווריה היא סטייט, זו אחת המדינות בגרמניה. לשלטון הפדרלי אין סמכות להתערב בפעולות של השלטון הפדרלי. והקרב על השחרור היה אחד הדברים הכי בזויים שאיש יכול להעלות על דעתו. שום הכנה לא הייתה. אחרי זה הם חזרו, הם ירו, היו כאמור צלפים הם ספרו את מספר הטרוריסטים ולפי זה היו מספר הצלפים. הצלפים.... אנחנו עלינו לגג כדי לדבר איתם ברמקול. ראיתי את הגרמני הזה שהוא ז'רדנמר, שוטר גבולות. לא רובה צלפים כלום. לא רוצה להאריך בזה. זרקו רימונים על ההליקופטרים. ההליקופטרים נשרפו על הספורטאים שישבו שם. חלק מהטרוריסטים נפצעו, נפגעו ובזה נגמרה הטרגדיה של מינכן.      

אבל זה לא נגמר. איום טרוריסטי על הגרמנים שהיה מלווה בחטיפה של מטוס גרמני, אם אינני טועה באתונה. אולי במקום אחר, איום ( 6 באוקטובר 72 מביירות ליגוסלביה.) איום שהם יפוצצו את המטוס הביא לזה שהגרמנים שיחררו את רוצחי הספורטאים שלנו במינכן.         

אני מספר את הדוגמה הזו והיא לא הייתה היחידה, שהיא בעצם מצביעה על עובדה שנטלה מהשירותים האירופאיים כל אפשרות פעולה נגד טרוריסטים. לא הייתה להם הרתעה על הטרוריסטים. היה ברור לטרוריסטים, שאם הם עושים פעולה ונאסרים, העורף על ידי איום על דבר חיוני לאותה מדינה יגרום לשחרורם.

 אני אספר עוד דוגמה. אני מספר דוגמאות שהופיעו בעיתונות אז אני לא מחדש, אני לא מגלה פה שום איזה שהם סודות גדולים. היה איום לפגוע במטוס אל על שאמור היה להמריא מרומא לארצות הברית. קיבלנו ידיעה על זה ממקורות שונים. ונעזרנו בשירותי הביטחון האיטלקים והם תפסו את האנשים על נשקם. בעזרה גדולה שלנו, זה לא חשוב.  ואז ראש המוסד האיטלקי אמר לי, אני מתחייב בפניך, אחרי שהתברר לו שמה שהם רצו, לפגוע במטוס ממריא כשהוא קרוב לודאי היה נופל בטריטוריה איטלקית. אמרתי לו, תשמע, אם לא תזוזו אז היה נופל ברומא. אנחנו עקבנו את המטוס עד שהם נערכו. עברו 3 חודשים או אולי פחות מזה, חודש וחצי. הקבוצה הזאת שנאסרה היו 6 אנשים שנאסרו, שוחררו שוב על ידי האיטלקים. שמטוס איטלקי שהיה ביגוסלביה על נוסעיו יתפוצץ אם לא תשחררו אותם. זאת הייתה הסיטואציה אחרי מינכן.

מבחינה עקרונית לא היה שום הבדל בפעולה של השירותים המקומיים כלפי תפקידם להגן על נוכחות ישראלית לצורותיה באירופה. אני אומר, הם אולי עשו קצת יותר. אבל הם לא ידעו לעשות יותר ובאינפורמציה שהם קיבלו מאיתנו, האינפורמציה נשרפה, המקור נשרף על ידי שהם עשו שימוש לא חכם ולא מספיק משכיל באינפורמציה. חשפו את המקור והמקור הזה נשרף. כלומר, מדינת ישראל הגיעה למצב שבו אין לה ברירה במלחמה באירופה לנהוג כפי שיהודי ישראל נוהגים בעולם כולו. יש לנו אחריות על התפוצה היהודית בעזרת הקהילות היהודיות ויש לנו אחריות על ישראלים בכל מקום שהם נמצאים כדי לתת להם הגנה וזה יתבטא בהרחבה של האבטחה על המתקנים כפי שהוזכר וכן בהעמקה של פעולות ההגנה האחרות שנועדו בסופו של עניין לגרום לזה שאוכלוסיית הטרוריסטים, הפלסטינים באירופה נעלמה. לא הורגשה. זה היה צירוף של פעילויות שונות גם בן היתר של פעולה יותר אקטיבית של השירותים המקומיים. גם הערכות אבטחה יותר יעילה ופעולות אחרות שגרמו להסתלקותם בדרך זו או אחרת מאירופה.          

כל מה שאני רוצה להגיד, לחזור לגולדה. התמיכה של גולדה בפעולה הזאת שהייתה באירופה ומותר לי לציין שגולדה עמדה מאחורי צה"ל בכל מה שהוא עשה בתחום ההגנה על גבולות ישראל ובחדירה מעבר לגבול. אבל התמיכה של גולדה גם בשרות הביטחון וגם במוסד בפעילות שלהם באירופה הייתה ללא סייג. ממש ללא סייג. גולדה לא הייתה בקיאה בפרטי הפרטים, כי היא גם לא הבינה בפרטי הפרטים. אבל היא ידעה דבר אחד, שמחובתה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה בכל מקום שהם נמצאים. אז צריך לנסות לעשות את זה בעזרת גופים מקומיים שזה תפקידם. אבל אם הדרך הזו לא פעילה חובתה של מדינת ישראל לעשות כמיטב יכולתה.

 

החומר מצוי בארכיון ומרכז מידע ע"ש גולדה מאיר, בית ברל ובמכון ליהדות זמננו, המדור לתיעוד בע"פ, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

חדשות ועדכונים

היו שותפים בהנצחת גולדה מאיר ז"ל To support our mission please donate לחצו לתרומה לעמותה >
Donate
X