עקיבא לוינסקי על תקופת השירות

עקיבא לוינסקי על תקופת השירות

תאריך: 12.07.1999 
RE - 128, תיעוד בעל פה
ארכיון ומרכז מידע ע"ש גולדה מאיר
העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר

פרסום ראשון

מראיינת: יהודית רייפן- רונן

ראיון עם עקיבא לוינסקי, מעיין צבי

יהודית: זאת אומרת שאתה שרתת עם ראובן שילוח.

עקיבא: כן, אני הייתי המנכ"ל שלו.

יהודית: כן. עכשיו, לגבי הגדרת התפקיד שלך, לפי הספר של  חגי אשד אתה היית אחראי על העניינים הכלכליים.

עקיבא: לא, הייתי גם על זה.

יהודית: ועל מה עוד?

עקיבא: מה שעושה מנכ"ל.

יהודית: אני מבינה שהיו יחסי אימון בינך ובין שילוח?

עקיבא: נכון.

יהודית: האם היחידה הכלכלית, שבוודאי לא הייתה רק כלכלית, שבראשה אתה עמדת והיית מנכ"ל,

עקיבא: לא, זה לא,

יהודית: אלו שני דברים, תסביר לי.

עקיבא: עסקנו גם בכלכלה, בדברים כלכליים אבל למה, רק במידה וזה שירת את העניין.

יהודית: והייתם מעורבים גם כמכשיר ללחימה בחרם הערבי, במקרה הזה? אם אתה אומר במידה וזה שירת את העניין אז אולי תיתן לי איזה דוגמא?

עקיבא: שירת את העניין הישיר של המוסד. אני עסקתי בדברים כלכליים מתוך הנחה שזה יעזור לכולם ...

יהודית: בסדר. וכל הנושא של פיתוח בתקופה הזאת שזאת תקופה ראשונית, פיתוח יחסי שיתוף פעולה (אפילו חלקיים) עם שירותי מודיעין אחרים באירופה- כי בארצות הברית המצב  לא היה שפיר.

עקיבא: כן, אבל עסקנו בהתחלה ביסוד של דברים אז הדבר הזה זאת תוספת. אני ישבתי עם אלן דאלאס באחד הפעולות. אבל אני לא יודע, בודאי .היה שיתוף פעולה אבל זה היה מובן מעצמו שעם אמריקה,

יהודית: למרות שבתחילת שנות החמישים היחסים עם אמריקה עוד לא היו- טוב, אחד מנותק מהשני הבנתי, הבנתי. נחמיה לבנון פרסם ספר על נתיב.

עקיבא: כן.

יהודית: הוא מזכיר בין השאר שני אנשים. אותך ואת שייקה דן. לדאבוני אתה לא מספק לי מספיק אינפורמציה מעצמך! 

עקיבא: כן.

יהודית: עכשיו, אתה יכול לעשות עמדי חסד וקצת אולי להרחיב בעניין הקשרים שלך עם נתיב או בכל הפעולות

עקיבא: אני המצאתי את הפעולה של נתיב כאשר אמרתי שעניין רוסיה יהיה בטיפול של המוסד.

יהודית: מתי זה היה?

עקיבא: אני הלכתי ושכנעתי את שילוח שנלך לגייס את

יהודית: שייקה?

עקיבא: לא. שנלך לגייס את שאול.

יהודית: אה! שאול אביגור.

עקיבא: אביגור. שאז בתקופה של המתנה, הוא גמר להיות בשירות הביטחון , שזה היה זמן מה והיה אצלי בבית. ואמרתי  עליו שהוא יהיה האיש המתאים לעשות את זה. אני שכנעתי את שילוח והייתי בעצמי עם שאול ושכנעתי את שניהם שזה מה שצריך לעשות. אחרי זה, העניין הזה. שייקה  דן גם גייס כבר- אני בהתחלה כל מינוי כזה היה גם מתואם אתי אז גויס שייקה גם. האיש השני היה שאול אביגור. כי אז עוד לא היה  ברור מה בכלל צריך לעשות.

יהודית: כן. ואז בעצם הפעולה שלכם- אתה חשבת שצריך להקים גוף כזה,

עקיבא: אני חשבתי שמי שצריך לעסוק בזה, להקים גוף כזה צריך לעשות בענייני היהודים. העניין הזה מחייב טיפול של חלק מקצועי.

יהודית:  זה ע"י הממשלה, המוסד.

עקיבא: זו הממשלה על ידי המוסד. כי אני אמרתי אז שגם ענייני היהודים בעניין הזה מחייבים טיפולים  של החלק המקצועי וזה תפקידו של המוסד.

יהודית: זאת אומרת שבעצם בשלבים מאוד מוקדמים,

עקיבא: אני באמת המצאתי את זה ש...

יהודית: כן. ואז  התחיל לעבוד נתיב ב'

עקיבא: אז עוד לא קראו לזה "נתיב", התחיל שאול במשרד 

יהודית: כן, כן. ובעצם באיזה מקום הם פעלו בהתחלה, ברומניה? אתה זוכר? כי כל הזמן הוא מאוד מדגיש את הפעולה שלך ושל שיקה להצלת יהדות רומניה. 

עקיבא: זה כבר כגזבר הסוכנות שאני עסקתי.

יהודית: אה, אה.

עקיבא: זה תקופה אחרת.

יהודית: תקופה אחרת לגמרי, כן.

עקיבא: כי בשנים הראשונות לא היה לא נחמיה ולא מה שהתחלנו  לחפש בכלל איך צריך לגשת לזה. חשבנו שאולי דרך פינלנד אפשר להתחיל לעבוד.

יהודית: וה- target היה גם אז,

עקיבא: ה- target. אבל השאלה הייתה איך לעזור

יהודית: איך להגיע, כן.

עקיבא: עלו הרעיונות המשוגעים ביותר כי לא ידענו. לא ידענו איך לעשות את זה.

יהודית: איך בסוף מצאתם פרצה? איך התחלתם בזה?

עקיבא: איך הגענו? אני גם עסקתי דרך הצלב האדום התחלתי בפעולה איך לתת כסף ליהודים. אמרתי שהכי פשוט זה לעשות את הדרך הפשוטה ביותר. התחלנו לשלוח, עכשיו יש גם פה סיבוכים. כשהכנסתי את הצלב האדום, הצלב האדום התחיל לומר בגלל זה שהתערבתי הייתה מחשבה שהאמריקאים ימסרו לגרמנים. אני אמרתי לעצמי אם הם יעשו את זה אז יהיה סכנה ששום חומר לא יישמר. שאלתי את שרת שהיה אז ראש ממשלה ובסוף קיבל את הצלב האדום. אבל זה גם הייתה פעולה מאוד חשובה.

יהודית: כן. אני מבינה שיש מספר אנשים שהיה לנו מאוד חשוב להביא אותם משם. כמו למשל ארקדי תימור שישב בבית סוהר. היית מעורב בזה אז? זה היה ב-  1957 - 1958. ארקדי ציין שגולדה היתה מעורבת בשחרורו והבאתו לישראל.

עקיבא: לא הייתי מעורב.

יהודית: מתי הכרת את ארקדי תימור?

עקיבא: לא הכרתי אותו, אני לא עסקתי בזה.

יהודית: או-קיי. ויאשה קוזקוב?  כן אז היית מעורב בזה בתור גזבר הסוכנות?

עקיבא: כן,יאשה קוזקוב כן. הכרתי אותו כשהוא ישב בוינה. היה עוסק בתחקירים של היוצאים משם. גם אז זה מצא חן בעיני, הוא היה בהחלט לא מעט כמו האבא שלי אבל זה לא עניין אותי. הכרתי אותו אז טוב.

יהודית: הוא מאוד מעריך אותך ורציתי לדעת מה היה הרקע.

עקיבא: מי, מי מעריך אותי?

יהודית: קודם כל הרבה, אבל אני יודעת שיאשה קוזקוב מאוד.

עקיבא: מבחינה זו אני עזרתי לו.

יהודית: עכשיו, אחד הדברים שחסרים לי כאן זו הפעילות שלך באמת בשנות החמישים אולי. ב"מוסד".

עקיבא: התחלתי כאשר העוסקים בדבר כולם עזבו. היה יום אחד שהיה מהפך כזה.

יהודית: במוסד?

עקיבא: המוסד לא היה עוד. היתה מחלקה מדינית, היו האנשים אשר הופסקה עבודתם. אני בעצמי הייתי צריך גם לעשות למשל

יהודית: אשר בן נתן. ארתור.

עקיבא: בן נתן. הייתי צריך להפסיק את עבודתו ולשלוח אותו, שלחתי אותו לג'נבה ללמוד. אבל באותו הזמן כל אלה הפסיקו היה מצב שלא היתה  לא הנהלת חשבונות מסודרת, לא תקציב, לא שום דבר כזה. כל זה הייתי צריך לבנות מאלף. השאלה  לא הייתה כל כך כיצד לגייס כסף, למרות שזו גם שאלה חשובה. אבל היה צריך לדעת בכלל למה לתת, איך לעשות את זה. בבת אחת היו כל מיני דברים כי גם היה צריך, אמרתי שבענייני יהודים שהיו באחריות המדינה אז גם היה עניין ה"הגנה" בצפון אפריקה. אני זוכר שהושבנו איש צבא שהוא היה צריך לעשות תוכנית. היו הרבה דברים שהיום לא היינו עושים כך אבל אז לא הייתה ברירה.

יהודית: זאת אומרת, הפעילות בצפון אפריקה, היתה עידוד התנועה הציונית שם, כספים, עליה,

עקיבא: הפעילות בצפון אפריקה היה לה אספקט בטחוני, אמרנו זה עניין המוסד.

יהודית: אז אני מבינה שאתה ביקרת שם?

עקיבא: אני ביקרתי, כן, בצפון אפריקה בתוניס, אלג'יר ומרוקו.

יהודית: כן. אתה זוכר בערך מתי?

עקיבא: בתקופה של גמר השלטון הצרפתי בתוניס הסולטן במרוקו היה עוד מוחמד החמישי. אלג'יר כבר לא הייתה תחת שלטון צרפת והסוכנות עבדה במרוקו בענייני עליה.

יהודית: כן.

עקיבא: כי מרוקו  עוד היתה בחסות צרפתית. היא עוד לא הייתה עצמאית כזאת מרוקאית.

יהודית: יש לך מספר אנקדוטות כמו למשל, דליה בזמנו ספרה לי שאתה הסתובבת  שם בתחפושת. (דליה לוטן, ראש לשכתו של עקיבא לוינסקי).

עקיבא: מה?

יהודית: כן.

עקיבא: שטויות.

יהודית: לא? טוב, אני בודקת. פשוט אני יודעת שגם נתן יונתן ירצה קצת איזה פלפל, איזה סיפור, איזו אנקדוטה. אתה הסתובבת ונכנסת גם לתוך, לפנים הארץ? זאת אומרת בארץ עוד כשהיית למשל כמו מרוקו?

עקיבא: הייתי בתוך מרוקו, הייתי גם בהרי האטלס.

יהודית: כן.

עקיבא: אחד הדברים היה שאכלנו בצהרים באחד המקומות היו הרובים מונחים על השולחן, היתה עוד מלחמת אזרחים כזו. הייתי במרקש, מקום  יפה.

יהודית: זאת אומרת שהייתה לך יד מאוד רצינית בהעלאת יהודי צפון אפריקה?

עקיבא: כן ולא.

יהודית: את מתילדה גז הכרת בתוניס אז?

עקיבא: את מי?

יהודית: את מתילדה גז.

עקיבא: את מתילדה גז הכרתי בארץ

יהודית: הכרת בארץ?

עקיבא: כן. היא הייתה בחורה צעירה ובן גוריון לקח אותה. אחר כך אני עבדתי

יהודית: אם אנחנו מדברים על תפוצות הגולה, בשנות החמישים היית פעיל גם בפרס ובהודו?

עקיבא: לא, הייתי בהודו ב- 1949 בפרס עברתי תחנת ביניים.

יהודית: אה, אה. זאת אומרת פרס עוד הייתה בדרך.

עקיבא: הייתי בהודו.

יהודית: כן, ופתחת שם את המשרד לעליית הנוער?

עקיבא: שם פתחתי את עליית הנוער. לא הייתה עליית נוער קודם. העליתי את הקבוצה הראשונה.

יהודית: אני מבינה שכמעט כולם עלו לארץ להוציא בודדים?

עקיבא: כן, כן.

יהודית: איזה קשיים היו בהעלאת התפוצה הזאת?

עקיבא: קשיים לא היו. הייתה שאלה האם הם יהודים או לא.

יהודית: כן.

עקיבא: זה היה רעיון של הרב הראשי.

יהודית: גורן?

עקיבא: לא.

יהודית: אונטרמן?

עקיבא: הספרדי. הרב הראשי הספרדי הרב שקד.

יהודית: טוב, רציתי לשאול אותך שאלה יותר מקיפה. כשאני חושבת על הפעילות היוצאת דופן שלך במושגים של היום והתמקדות בארגון ומימון. אני כרגע שמה בצד את הרגישויות ואת העקרונות וכולי. אני התרשמתי שבכל תחום שאתה נגעת בו, עסקת בו, הייתה לך תביעת אצבעות מיידית בנושא של איך אתה תופס ארגון וכיצד הוא צריך לפעול. ממלחמת העולם השניה, אני יודעת ארגנת את השליחים יותר מאוחר שהגיעו כדי שיהיה איזה מן ארגון על ששם תיקבע המדיניות ושתהיה כתובת לאן לפנות, ושמשם יהיו ההנחיות.

עקיבא: למשל באירופה כשהגיעו הישראלים הנוספים אני מוניתי בשביל להיות עליית הנוער

יהודית: כן.

עקיבא: על כן, כל אלה מבחינתי היו צריכים לעשות מה שאני אומר.

יהודית: כן . 

עקיבא: אני לקחתי ברצינות את כל ההחלטות שלי.

יהודית: מה שהתכוונתי זה שעד נושא המכללות גם כאן אתה ארגנת בעצם את המכללות האזוריות תחת ראש אחד שזה אתה. (עקיבא לוינסקי, יו"ר ארגון המכללות האזוריות).

עקיבא: נכון.

יהודית: לאחד כוחות על מנת להגיע להישגים.

עקיבא: על מנת?

יהודית: להגיע להישגים. כאן זה היה מאבק של הכרה בתואר אקדמי, וכולי.

עקיבא: אני חשבתי שכל אחד לחוד לא יוכל לעשות כלום.  אני לא אעסוק בזה אבל עמדתי על זה כתנאי שכולם יעשו ביחד.

יהודית: והתנאי הזה שלך שכולם יעשו ביחד ושתהיה משמעת מסוימת, הייתי אומרת מן סינתזה מעניינת של משטר ריכוזי עם אוטונומיה בשטח. ככה אני ראיתי את זה. אני רציתי לשאול אם אתה מסכים למסקנה זו.

עקיבא: כן. אני לא חשבתי שצריך לתת הוראות למקום אחד, אבל צריך לעבוד ביחד. כוח שטמון בזה אם זה פעולה אחת.

יהודית: טוב .

עקיבא: נו?

יהודית: נו, אני עכשיו רוצה לשמוע קצת סיפורים. נתן יונתן רוצה סיפורים. למשל עפרה מאירסון מ"מוסד אהבה" מחיפה כתבה לך לפני איזה חמש שנים איזה תודה.

עקיבא: היא חשבה שמגיע לה החזר מהבית שבו התחילה הפעולה אבל התברר לי שהבית הזה היה שייך לקהילה ולא שלה.

יהודית: אתה תמכת ב"מוסד אהבה" בלי קשר כרגע לפרשיה הזאת

עקיבא: לא במיוחד.

יהודית: לא במיוחד, או. קיי.

עקיבא: אבל אני הייתי בכל דבר שאני רוצה לעזור,

יהודית: אתה רואה בדיוק המשפט הזה נתן יונתן ביקש ממני שאני קצת אנסה למצוא דוגמאות. בדיוק למשפט הזה של עזרה בכוח התפקיד ושלא במסגרת התפקיד. אז אני יודעת ממך בזמנו את הסיפור על  סופה לנדבר או האמא של סופה לנדבר.

עקיבא: האחות.

יהודית: האחות?

עקיבא: נכון.

יהודית: אני לא זוכרת, זאת ד"ר נונה האחות שלה?

עקיבא: אני לא יודע.

יהודית: אתה יכול להזכיר לי מה היה? נדמה לי שהיא הייתה חולה.

עקיבא: היא הייתה חולה וחשבו שהיא יותר חולה.

יהודית: יש לך עוד אנקדוטות אישיות יותר או שנעזוב את זה כרגע? נעזוב את זה. טוב. איך היית מגדיר את עשייתך ואת ההישגים בפרק האחרון שקוראים לו "מכללות אזוריות"?

עקיבא: אני חושב שכן היה שיתוף פעולה. הם חשבו שגזבר הסוכנות יסדר את זה וזה אומר כסף. אני אמרתי, כסף זה דבר אחרון.

יהודית: כן?

עקיבא: קודם כל צריך ללמוד משהו שכדאי יהיה בשביל זה לתת כסף וללכת למצוינות אקדמית ולא לוותר בעניין הזה. אני באמת חושב שבדברים האלה נעשו עקרונות פעולה של מכללות

יהודית: בתקופה שאתה היית יושב ראש המכללות האזוריות, אני שואלת כי אני לא יודעת, זאת הייתה התקופה שנאבקת במוסדות להשכלה גבוהה ומשרד החינוך על מנת שהם יכירו בתואר אקדמי מוכר ראשון שניתן על ידי המכללות?

עקיבא: אני הייתי בטוח שזה צריך לקרות. בשביל שזה יוכל לקרות הם צריכים להיות מספיק טובים ולעמוד בכל הקריטריונים האקדמיים. זה בסוף קרה.

יהודית: זה בתקופה שלך?

עקיבא: זה, תוצאה מהעבודה שלי.

יהודית: זה תוצאה מהעבודה שלך?

עקיבא: אכן. נו?

יהודית: זה להיום. 


על המחבר:
עקיבא לוינסקי (1918-2000) יליד שוויץ, חבר במשלחת ההצלה בקושטא 1943 ונציג עליית הנוער 1945-1948, חבר מפא"י. גזבר הסוכנות היהודית, חבר קיבוץ מעיין צבי. יו"ר העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר.

יהודית רייפן-רונן, ד"ר, חוקרת, עורכת מתרגמת. מנהלת העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר.

 

החומר מצוי בארכיון ומרכז מידע ע"ש גולדה מאיר, בית ברל ובמכון ליהדות זמננו, המדור לתיעוד בע"פ, אוניברסיטה העברית, ירושלים.

X