29 בנובמבר 1947 – החלטת העצרת הכללית של האו"ם - מנקודת מבטה של גולדה מאירסון

29 בנובמבר 1947 – החלטת העצרת הכללית של האו"ם - מנקודת מבטה של גולדה מאירסון

29 בנובמבר 1947 - מזיכרונות ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית – גולדה מאירסון.

"ההצבעה נערכה בלייק סאקסס בניו יורק ב-29 בנובמבר. ככל אדם אחר ביישוב הייתי צמודה אל הרדיו ובידי עפרון ונייר, ורשמתי את הקולות לפי סדר הופעתם. לבסוף, לערך בחצות הלילה לפי שעוננו, הוכרזו התוצאות: שלושים ושלוש אומות, בכללן ארצות הברית וברית המועצות, היו בעד תכנית החלוקה; שלוש-עשרה, ובהן כל המדינות הערביות, התנגדו; עשר, ובהן בריטניה הגדולה, נמנעו. 

הלכתי מיד אל בניין הסוכנות היהודית, שהרחבה שלפניו כבר היתה מלאה אדם מפה לפה. היה זה מראה לא יאומן: מאות אנשים, בכללם חיילים בריטים, שלובי-ידיים, שרים ורוקדים, ועוד משאיות מלאות בני אדם מגיעות כל הזמן אל הרחבה. זכור לי שעליתי לבדי ללשכתי, כי לא יכולתי לקחת חלק בחדווה הכללית. 

הערבים דחו את התכנית בשתי ידיים ודיברו רק על מלחמה. ההמון, שיכור אושר, רצה לשמוע נאום, ואני הייתי סבורה שזאת תהיה רשעות לסרב ולקלקל בכך את מצב הרוח. וכך נאמתי כמה דקות ממרפסת לשכתי. אבל בעצם לא דיברתי אל המון האנשים שלמטה; דיברתי, שוב, אל הערבים.

"אתם נלחמתם בנו באומות המאוחדות", אמרתי. "האומות המאוחדות  - רוב הארצות שבעולם -  אמרו את שלהן. תכנית החלוקה היא פשרה; לא מה שאתם רציתם, לא מה שאנחנו רצינו. אבל עכשיו הבה נחיה יחד בידידות ובשלום". 

ספק אם הנאום היה הפתרון למצב שלנו. ביום המחרת פרצו מהומות ערביות בכל רחבי הארץ (שבעה יהודים נהרגו במארב ששמו ערבים לאוטובוס). וב-2 בדצמבר העלה אספסוף ערבי באש את המרכז המסחרי היהודי בירושלים, בזמן ששוטרים בריטיים עמדו מנגד והתערבו רק כאשר ה'הגנה' ניסתה לעשות משהו."

 

מקור:
מאיר גולדה, חיי, ספריית מעריב, 1975, ע' 155.

X