במכתב ששלחה לו ב-1919 בעת פעילות מפלגתית בקליבלנד כתבה למוריס שהיא "מעדיפה שנהיה קבצנים בארץ ישראל ולא אנשים עשירים באמריקה".    

מוריס עבד בהנהלת חשבונות וגולדה כקופאית במשרה חלקית במשביר. בשנה זו נולד בנם הבכור מנחם. 

בשנות ישיבתם בירושלים חיו מוריס, גולדה וילדיהם חיי דוחק רב וידעו מחסור ומצוקה.

גולדה נפרדת מבעלה מוריס ועוברת לתל אביב עם ילדיה

בשנתיים שבהן מילאה את התפקיד היא פעלה בין היתר כדי לשפר את המצוקה הכספית הקשה של הארגון, לשפר את מצבן של הפועלות ולשמור על עצמאותם של משקי הפועלות. 

גולדה מילאה את התפקיד כשלוש שנים בהן פעלה בקרב סניפי התנועה ברחבי ארה"ב לגיוס כספים עבור תנועת הפועלות, ובפעילות חינוכית ציונית-סוציאליסטית.

גולדה שבה לארץ ישראל, השתלבה בפעולות מוסדות ההסתדרות ומפא"י, והפכה לאחת מהדמויות הבולטות בהם. בעבודתה בתחומי העזרה ההדדית בהסתדרות, האיגוד המקצועי ויחסי עבודה, היא רכשה ניסיון שישמש אותה בעת מלוי תפקידיה בעתיד. בשנות, השלושים יצאה גולדה מספר פעמים לשליחויות מגבית בחו"ל. 

תפקיד המפעלים היה לגבות מיסים כדי ליצור מקומות עבודה למובטלים הרבים. ב'מפדה' מומשו רעיונות רבים של גולדה לגבי אחריות הכלל למצוקות הפרט. היא פעלה בנחישות כדי לשכנע את חברי ההסתדרות לשלם את המס חרף המצב הקשה.

בשנותיה בתפקיד פעלה כדי לפתור את המצוקה התקציבית, לשפר את תנאי העבודה, לחזק את הקשר שבין הקופה לקהילה ולהגביר את המחויבות של המוסד להעניק שירות שוויוני לכל.

דיוני הוועידה הבינלאומית לענייני פליטים נערכו באוויאן שבצרפת, ודנו באפשרות לקלוט 200 אלף פליטים יהודים שנמלטו מגרמניה ואוסטריה מאימת המשטר הנאצי.

שנים אלו היוו שיא במעורבותה במוסדות ההסתדרות. גולדה מאירסון הייתה חברה בלא פחות מ-90 ועדות שהקימה ההסתדרות בשנים 1947-1939. ועדות אלו עסקו במגוון נושאים ובהם ענייני האיגוד המקצועי, העזרה ההדדית ועוד.  

המחלקה שימשה כארגון גג שנועד לתקצב, לפקח ולהדריך את כל מוסדות העזרה ההדדית ובהם, קופת החולים, והמוסדות שהוקמו כדי להקל על מצוקת המובטלים ומשפחות במצוקה. בין מוסדות אלו היו, "קרן חוסר העבודה", "משען", ו"מציב". בפעולותיה בעתות המשבר פעלה גולדה כדי להנחיל לתנועת הפועלים רעיונות אוטופיים ברוח הרעיון הקיבוצי, שנועדו להגביר את השוויון בין חבריה ולהקטין את הפערים ביניהם. מרבית הצעותיה לא זכו לתמיכת הוועד הפועל ולא יושמו. 

הוטל עליה לנהל את המגעים בין הנהגת ההסתדרות לבין מוסדות ממשלת ארץ ישראל. מאבקיה במדיניות היד הקשה של הבריטים היו מפעולותיה החשובות. באותה שנה צורפה למחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות והרבתה לעסוק בענייניי יחסי העבודה ושיפור תנאי העבודה של השכירים. ככל שהחמירה מלחמת העולם השנייה עסקה גולדה בתנאי שכרם של העובדים האזרחיים במחנות הצבא הבריטי בארץ ישראל, שכונו עובדי הרג'י.

הוועדה הוקמה עם גבור הידיעות על מצוקת היהודים באירופה, ונועדה לגבש דרכי פעולה וממון להצלת יהודים והעלאתם לארץ-ישראל.

במועצה התנהלו מאבקים קשים על רקע הפילוג במפא"י. לאחר כחצי שנה פרשה גולדה מהתפקיד.

בתפקידה נפגשה מדי פעם עם שלטונות המנדט בענייני ארץ-ישראל ופעולות ארגוני "הפורשים" (האצ"ל והלח"י) נגד הממשלה.

הם שוחחו בניסיון להגיע להסכמות בעניין עתיד ארץ ישראל וחלקו של עבר הירדן, לאחר תכנית החלוקה.

הוטל עליה לגייס 25 מיליון דולר אך היא זכתה להצלחה רבה וגייסה 50 מיליון. 

"לא יכולתי להתגבר על הבכי", תיארה לימים את תחושותיה ברגע הזה. 
בשלהי מאי יצאה גולדה שוב לאמריקה במסע לגיוס כספים עבור המדינה הצעירה וגייסה גם הפעם 50 מיליון דולר.

בראשית אוקטובר הגיעה עם צוות הצירות הישראלית במוסקבה לבית הכנס המרכזי בעיר לתפילת ראש השנה. היא התקבלה בהתלהבות והתרגשות רבה על ידי עשרות אלפים מיהודי העיר שסבלו מאפליה ודיכוי תרבותי.

התקופה היא מן הקשות שידעה המדינה הצעירה. מאות אלפי עולים מגיעים לארץ ועל משרד העבודה מוטלת הדאגה לשיכונם ולהעסקתם. באמצעות האגף להכשרה המקצועית הוכשרו אלפי עולים חדשים והם נקלטים בענפי המשק השונים.

בשנים הבאות המשיך משרד העבודה בראשות גולדה בחקיקת חוקי עבודה רבים שנועדו לשפר את תנאי העבודה של השכירים.

החוק נועד למלא חלל גדול שנוצר בשירותי הרווחה בישראל. החקיקה בכנסת הושלמה בנובמבר 1953 ובאפריל 1954 נכנס החוק לתוקפו. 

עד 1956 נסללו ותוקנו אלפי קילומטרים של כבישים (שכונו "כבישי גולדה").

ב-7.12.1955 התפטרה גולדה מאירסון מחברותה בעיריית תל אביב

המשלחות נפגשות בסוור שליד פריז וניהלו שיחות עם צרפת ובריטניה. ב-24-22 באוקטובר (לפני תחילת מבצע קדש), השתתפה גולדה במשלחת בראשות בן-גוריון לתיאום פעולה צבאית להחזרת המצב בתעלת סואץ לקדמותו 

עד 1964 ביקרה עוד ארבע פעמים ביבשת. היא עודדה את מנהיגי המדינות לראות בישראל ידידה והציעה להם סיוע רב בתחומי פיתוח החקלאות, הכלכלה, ענייני חברה ותרבות וסיוע ביטחוני. מומחים ישראלים נשלחו לאפריקה ומשתלמים ממדינות אפריקה הגיעו להכשרה בישראל.

היא נפגשת עם הקיסר היילה סילאסי ובכירי השלטון ודנה בהרחבת הסיוע הישראלי לאתיופיה.

בפגישות עם הנשיא ניקסון וראשי הממשל הושגו הבנות בעניין הסיוע הצבאי ושאלת הגרעין, לצד חילוקי דעות בעניין המדיני. בפגישותיה עם הקהילות היהודיות היא התקבלה בהתלהבות רבה. מידע נוסף

זהו ההישג הגדול ביותר אליו הגיעה סיעה כלשהי בתולדות כנסת ישראל. 

הממשלה ייצגה 102 חברי כנסת מסיעות המערך, גח"ל מפד"ל ול"ע. על הממשלה ה-15

גולדה מאשרת הפצצות עומק בתוך מצרים. המצרים פורסים סוללות טילי נ"מ לאורך התעלה שמאוישות בצוותים סובייטים.

בעקבות "פרשת גולדמן" מתפרסם ב-8 באפריל "מכתב השמיניסטים", שהאשים את ממשלת גולדה באי מיצוי הזדמנויות לשלום ומעורר סערה בישראל.

בפיגוע נהרגו 12 ובהם שמונה ילדים.

קוראת להפסקת אש בין ישראל ומצרים והתקדמות להסדר מדיני על בסיס החלטה 242 של האו"ם.

בעקבות ההחלטה פורשת סיעת גח"ל מן הממשלה

בתוך זמן קצר התברר שהמצרים ניצלו את הפסקת האש כדי לקדם טילי נ"מ אל תעלת סואץ בניגוד להסכם. גולדה החליטה שלא להגיב צבאית.

הנאום נתפס כעמדה מתונה לעומת העמדות שהציג קודמו נאצר, אולם לא הייתה בה נסיגה מהדרישה המצרית לנסיגה ישראלית לקווי 4 ביוני 1967 בכל הגזרות

הוועדה מבטאת את תפיסת עולמה של גולדה, בדבר הצורך להציב את הרווחה ושיפור מצבן של השכבות הנחשלות במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות הלאומי. תפיסה זו באה לידי ביטוי בתקציבים לעניינים חברתיים שגדלו בקצב מהיר מדי שנה. מידע נוסף

ב-18 במאי קיימו הפגנה אלימה שלאחריה אמרה גולדה שמי שזורקים בקבוקי תבערה על שוטרים, "הבחורים האלו אינם נחמדים".

מאמציו של רוג'רס לא נשאו פרי והוא לא הצליח לגשר על פערי העמדות. 

השביתות מעמידות את הממשלה בראשות גולדה, בעימותים מול ההסתדרות הכללית בהנהגת יצחק בן-אהרון.

במהלך ביקור בארצות הברית מגיעה גולדה ל"הבנות דצמבר 1971" עם היועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר.

16.3.1972 - הודעת הממשלה על נאום מלך ירדן, דברי הכנסת

ישראל מסכימה ומצרים דוחה את ההצעה.

קיסינג'ר אינו מקדם את הרעיון.

 בשיחה עם הנשיא צ'אושסקו מציעה לו להעביר לסאדאת מסר ובו הצעה לפתוח במשא ומתן חשאי לשלום עם ישראל. על פגישתה עם נשיא רומניה צ'אושסקו ב-1972 (מתוך ספרה "חיי")

פרטים נוספים

לפרטים נוספים

ב-30 במאי תקפו מחבלים יפנים חברי ארגון הטרור "הצבא האדום היפני", שפעלו בשליחות "החזית העממית לשחרור פלסטין", והרגו ביריות 24 נוסעים ואזרחים בשדה התעופה בלוד. לפרטים נוספים

בתגובה העלתה גולדה לראשונה בפומבי בנאום בכנסת את הצעתה לסאדאת לפתוח במשא ומתן על הסדר חלקי בתעלת סואץ, שיוביל בהמשך להסכם שלום מלא.

גולדה פונה אל מנהיגי מדינות בעולם שיפעלו נגד הכופר.

נרצחו 11 ספורטאים ישראליים, לפרטים נוספים

לפי ההודעה, מצרים עומדת לפתוח באש. ראש אמ"ן אלי זעירא מעריך שלא תיפתח אש. גולדה מתייחסת בספקנות להערכתו. האש לא פרצה.

לפרטים נוספים

היא מקיימת שורה של פגישות עם בכירי הממשל האמריקני ובראשם קיסינג'ר והנשיא ניקסון, ומציגה את עמדת ישראל במענה לרעיונות היועץ הבכיר של סאדאת חאפז איסמעיל לגבי הסדר בין ישראל למצרים. גולדה מציגה עמדה נוקשה אך גם חוזרת על הצעתה להתקדם במתווה של הסדרי ביניים 

לפרטים נוספים

בדיונים שנערכו קיבלה גולדה את עמדתם של הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש המוסד. ובניגוד לעמדתו של ראש אמ"ן, שיתכן והידיעות משקפות כוונה אמיתית של מצרים. צה"ל פותח בהכנות לאפשרות של מלחמה (כוננות "כחול לבן"). מלחמה לא פורצת.

גולדה מתמודדת עם ההשלכות של הצעה שהוגשה בסנאט ובבית הנבחרים האמריקני, לפגוע בקשרי המסחר עם ברית המועצות אם זו לא תקל על הגירת יהודים ממנה

מחליטה להיענות ללחץ של ראשי מפלגת העבודה ולהתייצב בראש רשימת המפלגה בבחירות הקרובות שצפויות היו להיערך בסוף אוקטובר

ההתקדמות תהיה צעד אחר צעד על בסיס החלטה 242, תוך התחייבות מפורשת שהצעד הראשון אינו האחרון וימשכו מגעים לנסיגות נוספות.

למידע נוסף

ההמלצות כוללות שורה של המלצות בתחומי הרווחה, הסעד והמצוקה. למידע נוסף

הערכת אמ"ן – הסורים במערך הגנתי בשל חשש ממתקפה ישראלית וצבא מצרים מקיים תרגיל שגרתי שמדמה את חציית התעלה וכיבוש סיני

למרות המתיחות הביטחונית ועל סמך ההערכות המרגיעות של אמ"ן

בנוגע להחלטתו לסגור את מחנה המעבר של עולים מברה"מ בשנאו. למידע נוסף

בהתייעצות חוזרים גורמי אמ"ן על הערכת "ההסתברות הנמוכה" למלחמה. למרות הספקות שמגלים גולדה ודיין לגבי הערכות אמ"ן, הם מחליטים על תגבור כוחות סדירים ברמת הגולן אבל עדיין ללא גיוס מילואים.

בעקבות זאת הוכרזה כוננות כללית בצה"ל עדיין ללא גיוס מילואים

בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. 

נוסח ההסכם בין ישראל למצרים - מתוך הספר "חיי" של גולדה מאיר

דו"ח ועדת אגרנט בארכיון צה"ל

מפלגת העבודה בראשות גולדה מאיר זוכה ב-51 מושבים בכנסת, ירידה של 5 מושבים לעומת הבחירות הקודמות. הנשיא אפרים קציר מטיל על גולדה להקים ממשלה

הסכם זה הביא למעשה להפסקת חילופי האש שנמשכו לאורך כל התקופה

כל השרים הבכירים נותרו בתפקידם, כולל שר הביטחון דיין, דבר שגרר ביקורת ציבורית חריפה.

הוועדה ממליצה על סיום תפקידם של הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ובכירי צבא נוספים, שאכן סיימו את תפקידם, אך לא מצאה כי הדרג המדיני נושא באחריות לכשלים המודיעיניים והצבאיים טרום מלחמה. הדו"ח הגביר את המחאה הציבורית וגובר הלחץ הציבורי על גולדה ודיין להודיע על התפטרותם. בימים הבאים דנה ממשלת ישראל בשאלת האחריות המיניסטריאלית של ראש הממשלה ושר הביטחון.

הודעתה גררה את התפטרות הממשלה כולה שהמשיכה לתפקד כממשלת מעבר